פרשת השבוע והפטרת השבוע עוסקות בבניית משכן לה', גם בפרשה וגם בהפטרה בולט פירוט החומרים מהם בונים את המשכן (הזמני) ואת הבית (הקבוע). בשני המקרים מדובר בחומרים טובים ויקרים הממומנים ע"י עם ישראל: בפרשה כל אחד מבני ישראל תורם ובהפטרה העם משלם זאת ע"י מיסים.
בשני המקרים מטרת הבניה היא אחת: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה)
הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה…. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל.(מלכים א)
בשתיהן מוזכרים הכרובים הנמצאים בקודש הקודשים, ומסמלים את המקום בו ה' נועד ומדבר עם הכהן.
הפרשה וההפטרה עוסקות בבניית מקום לה' כדי שיוכל לשכון בתוכנו. לבנות מקום שבו אנחנו נוכל לשמוע, להרגיש לחוש את קיומו של הקב"ה. איך עושים את זה? איך בונים מקום לה' לשכון בתוכנו?
פרשת תרומה, היא פרשת הנתינה. בני ישראל מצווים לתת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. כלומר מצווים לתת מנדיבות הלב. עשיית מקום לה' בתוכנו מתחילה מפתיחת הלב, מהסכמה לתת. כדי לתת אני צריכה לראות את השני,כמו הכרובים :וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים.
מה הוא צריך ממני? לראות את עצמי, מה יש לי לתת לו? אֶת תְּרוּמָתִי. את מה שה' תרם לי, כלומר נתינה טובה מתחילה מהכרת הטוב שיש בי. במה חוננתי? מה התרומה שיש לי אל העולם? זו שאלה מעניינת ולא תמיד התשובה ברורה לי. איך נראה הזהב, כסף ונחושת שלי? באיזו צורה באים לביטוי התכלת והארגמן, המאור והבשמים, האבנים הטובות וארזי הלבנון של נשמתי?
מה אני יכולה לתת, לתרום לאחר, לחברה, כדי ליצור מקום לאלוהים לשכון?
השאלה הזאת עולה אצלי לא פעם. בעולם כל כך מבולבל, במצב של חולי, קושי כלכלי, בידוד חברתי, מה כבר אני הקטנה יכולה לתרום לחברה? פרשת תרומה מזמינה אותי להיפרד מהביקורת העצמית, משיפוטיות, מההחסרה. היא מזמינה אותי לראות מה יש בי בשפע, איזה טוב נמצא בי שאני יכולה לתת ממנו ולא יחסר לי. אנחנו רגילים לתרום כסף, אבל כמו שמפורט בפרשה, יש עוד הרבה צורות לאוצרות שלנו: לגרום למישהו לחייך זו תרומה של אור, לפתור למישהו בעיה זו תרומה של הקלה, להגיד מילה טובה זה שווה זהב, לתת למישהו אהבה, חמלה, כבוד, לתת לו מקום, לתת לו שקט, לתת לו זמן- אלה צורות שונות של חומרי הגלם מהם בנוי הטוב שלנו.
השבוע אני מבינה שלתת מקום לקב"ה לשכון בתוכי זה לראות את האחר, פנים אל פנים, לראות את עצמי ולתת. מתוך שקט, קבלה והסכמה.
האם נצליח לראות את פני חברנו, האם נדע להיות טובים אל הזולת, האם נדע להיות נדיבים? אולי אז נרגיש קצת יותר קרובים. לעצמנו, לאחרים, לאלוהים.
שבת שלום.