פרשת תרומה

פרשת תרומה היא גם פרשת פטירתו של אבי ז"ל והדרשה מוקדשת לו.

פרשת תרומה פותחת את רשימת ההוראות לבניית משכן, אותו נותן הקב"ה למשה, הוראות ילוו אותנו במשך כל הפרשות הבאות עד סוף ספר שמות. היא נפתחת בפסוק המפורסם והמכונן: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי… וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. פסוק המלמד אותנו על נתינה. מהי נתינה מדויקת עפ"י פסוק זה? נתינה שהיא תרומה- לא מתוך חובה ולא מתוך דרישה, אלא מתוך רצון לתת. התמורה לתרומה היא שמחת הלב של הנותן.

נתינה מגוונת- כשאין דרישה ואין חובה אפשר לתת מה שיש, וזה מגלה לי מה יש לי. כל נתינה היא טובה, כל נתינה מוערכת, וככל שיש יותר נותנים ככה יש יותר שפע. נתינה שמייצרת מקום לה'- "נתינה היא הדרך הטובה ביותר לפגוש את אלוהים" (יונתן זקס). דרך הנתינה אני מגלה את השפע שיש לי, את המתנות שקיבלתי ואני מעבירה הלאה, את החיבור שלי לסביבה, וכך נוצר מקום של שכינה בתוכי ובתוך הקהילה שלי.

נתינה מחברת- המשכן הוא שלם שמורכב מחלקים, הוא מורכב מאלפי פריטים שונים, שכל אחד מהם הגיע מבית אחר, משבט אחר, עם היסטוריה משלו. בניית המשכן היא חיבור החלקים השונים

(חלקים= מחלוקות), מציאת דרך ליצור מהם מבנה חדש, גמיש, המאפשר קדושה ומאפשר גם חיי חולין ונדודים.

נתינה משחררת-בנתינה המדויקת אני לא אוחזת במה שנתתי, אני משחררת אותו לטובת המקבל, הכלל, ומרשה לא להפוך למה שהוא צריך להפוך בתפקידו החדש.

כבר שנתיים שאנחנו עסוקים במלחמה, מלחמת התשה, מלחמה בוירוס עקשן שמשבש את חיינו ומאלץ אותנו לשנות תוכניות, לרכוש מנהגים חדשים, גורם לנו פחד, היסוס, ריחוק וסגירות. ובמלחמה, כמו במלחמה, יש קושי וחולשה אבל גם החזקים מתגלים. when things get tough the tough get going). בחודשים האחרונים נוצר מנהג חדש: עידוד לבידוד.

גם אני רציתי, בהשראת פרשת תרומה, לתת את תרומתי למנהג הזה. רציתי למצוא משהו מעודד שאפשר לתרום לקהילה, ומצאתי את הדרך שלי לתרום למען המבודדים וגם למי שלא, לכל מי שצריך קצת עידוד בימים המעייפים והמבולבלים האלה.

את זה למדתי מאבא שלי שהתנדב בכמה עמותות ותמיד היה הראשון להתנדב ולעזור. הנתינה שלו אלי, שהכי חסרה לי, היא שליחת זר פרחים ביום ההולדת שלי וביום הנישואין. הוא אהב פרחים ואהב לשמח איתם, ומאז שהוא נפטר, אני קונה לעצמי את הזרים, אבל זה כבר לא אותו דבר.

הפרשה מחזקת אותי בידיעה שלכולם יש מה לתת וכל נתינה משמעותית.

מאחלת לנו שנמצא את הדרך לתת נתינה מדויקת (מרצון, בגיוון, מתוך שחרור ושמייצרת מקום לה') כחלק מהחיים שלנו.