פרשת השבוע שלי- פרשת בא
הפרשה השבוע עוסקת בשלוש המכות האחרונות שירדו על מצרים: ארבה, חושך ומכת בכורות, שאחריהן בני ישראל גורשו ממצרים: וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים.
מכת החושך פוגעת במצריים במשך שלושה ימים, שלושה ימים של חשכה גמורה, כשבארץ גושן, מקום מגוריהם של בני ישראל, היה אור.
לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.
כיצד זה יתכן? האם השמש האירה רק בחלק קטן של מצרים, האם המצרים לא יכלו להדליק מנורות או לפידים?
קראתי הסבר מענין לתופעה אצל המורה והכותב משה שרון. התשובה היא פשוטה: מכת חושך לא הייתה מכה של חושך כלל וכלל. אלא - מכת חושך הייתה מכה של אור.
המקובלים טוענים, שכל מה שיוצא מהקב"ה כלפינו נקרא בשם "אור", תענוג, אינסוף טוב ומיטיב. חושך לא קיים בו, ולכן מכת חושך לא יכולה הייתה להיות מכה של חושך.
אלא, שההבדל הוא בכלים המקבלים. אותו אור שהקב"ה שלח – מי שיש לו כלי לקבל את האור הזה, אז הוא מרגיש אור, ואילו המצרי, הצר, שהכלים שלו קטנים, ודאי שהאור עבורו הוא חושך גמור.
עפ"ע ההסבר הזה, המכה שאותה חוו המצרים היא מכה שגם אנחנו חווים אותה לעיתים, מכת ה- לראות חושך. לראות את החסר, את הקושי, את הלא טוב, את הבלתי אפשרי. מכת הכלים הצרים, העיניים העצומות, הקושי בקבלת הטוב שמאיר לנו.
זו מכה קשה מאד, המצרים לא הצליחו לזוז ממקומם במשך שלושה ימים. מכת חושך חוסמת את הראיה, את השמיעה ואת העשיה, אולי זהו מין סוג של דיכאון.
בני ישראל שהיו במצרים היו פתוחים יותר לראות את האור, וגם אנחנו, ברגעים מסויימים בחיינו יכולים לראות את האור, לפתוח את המחשבה והלב ולהתמלא מהאור הסובב אותנו.
מורתי ימימה אביטל זצ"ל מלמדת אותי: "כל רגע אפשר לתקן טעויות ולהתקיים בזמן מחדש,להתחזק. בכל רגע אפשר לקום ולטעת, תמיד אפשר לטעת".
בהשראת הפרשה אני מבינה שבכל רגע אפשר לראות את האור, בכל רגע אפשר להבין שהחושך נובע מהקושי שלי ושבידיי הכלים לשנות את ההסתכלות, ואת המציאות.
בימים מבולבלים אלה כשרבים כל כך חולים ומבודדים, אני מתפללת שנראה אור, נמצא דרך לפתוח את המיצר, את הלב הסגור והכואב ולטעת בליבנו תקווה לימים טובים ומבורכים.
דברים אלה מוקדשים לזכרו של המשורר ואיש הרוח יורם טהר לב שהלך היום לעולמו והשאיר לנו את מילותיו, המפיצות אור גדול. יהי זכרו ברוך.