וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ:
כך מתחילה הפרשה השניה בספר ויקרא. בפרשה הראשונה ה' קרא לבני ישראל והזמין אותם להעלות קורבנו, עפ"י רצונם. בפרשה הזו, הפונה אל הכוהנים המקבלים את הקורבן יש כבר ציווי. כללים מדוקדקים לדרך בה עליהם לקבל את הקורבנות. הפרשנים עוסקים בחשיבותם של כל הדינים האלה, במיוחד אלפי שנים אחרי שחרב בית המקדש ועבודת הקרבת הקורבנות הופסקה והוחלפה ע"י התפילות.
ומדוע בכלל צריך קורבנות? האם לאל יש צורך במחוות שכזו?
אלוהי ישראל לא המציא את הקורבנות, הם היו נהוגים בכל התרבויות הקדומות, גם במצרים כמובן, כחלק מעבודת האל או האליל. החידוש של תורת הקורבנות בספר ויקרא הוא במתן חוקים חדשים לעבודת האל הזו. יש כללים חדשים לאמירת תודה, לבקשת סליחה, להראות ענווה, לבקשת קירבה.
עם ישראל זה עתה יצא ממצרים, זה עתה קיבל תורה חדשה, זה עתה נלקחו ממנו כל הרגליו, מנהגיו, מקורות התמיכה הישנים שלו. עם ישראל לומד עכשיו שפה חדשה של התקרבות. הקרבת קורבנות הוא טקס חשוב בחיבור העם לאלוהיו. זוהי דרך המאפשרת לאדם להתקרב אל הנשגב, הגדול, המפחיד, הדבר שמנהל את העולם.
איך מתקרבים? מקריבים. נותנים את הדבר החשוב והיקר לנו למען האהבה. אדם אוהב את מה שהוא מקריב למענו, מספר לנו הרב יונתן זקס.
לנתינה מתוך האהבה הזו יש חוקים: מקריבים בעלי חיים או חיטה, לא קורבנות אדם. יש אדם מסוים שתפקידו לערוך את הטקס, לא כל אחד לעצמו, יש מקום מסוים לערוך בו את הטקס ויש חוקים מדוקדקים להכנתו. הכהנים מקבלים הוראות לקבלת ההתקרבות חדשה. אחת ההוראות הראשונות שמקבלים הכהנים היא הדלקת אש תמיד על המזבח. "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה".יש כאן ציווי ברור, שמכוון לכהנים ומהם אלינו. להדליק אש תמיד על מזבח המשכן.
ואם אנחנו זוכרים את הפסוק מפרשת תרומה "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" אנחנו יכולים להבין שאש התמיד הזו צריכה לדלוק לא רק על המזבח שבמשכן או בבית המקדש, אלא להמשיך לדלוק בתוכנו תמיד, זו אש שמציינת את עצם קיומנו.
בימים אלה, שכל מה שידענו, השגנו, בטחנו והורגלנו נלקח מאיתנו, שחלק מאיתנו מוחזקות ומוחזקים בתנאים לא אנושיים בידי החמאס, שאנחנו נלחמים על הזכות לקיומינו- חשוב לחזור לאש התמיד שלנו. זו שמאפשרת לנו את הבערה הפנימית, הרצון להיות, החיבור הנפשי והרוחני איש אל רעהו, אהבת האדם, אהבת הארץ, אהבת השם.
שבת שלום.
