פרשת תצווה

פרשת תצווה, כמו כל הפרשות עד סוף ספר שמות, עוסקת בבניית המשכן,

כל עבודת המשכן תפקידה בסופו של דבר לעזור לבני ישראל לעשות בתוכם משכן לאלוהים, לאפשר מקום של התקרבות בין העם לבין האלוהים.

בפרשה זו יש שני חידושים מעניינים. הראשון הוא שזו הפרשה היחידה ששמו של משה לא מוזכר בה והשני- בפרשה זו אנחנו שומעים לראשונה על תפקיד חדש בקהל ישראל: הכהנים.

בפעם הראשונה אנחנו פוגשים במתן תפקיד מיוחד לחלק מסוים מעם ישראל. וכדי שכולם ידעו שהם נבדלים משאר העם, מפורטים בפרשה שלושים ושמונה פסוקים המתארים את לבושם הייחודי לפרטי פרטים.

מהו התפקיד המיוחד של אהרון ובניו ומדוע יש צורך בו? אהרון ובניו נבחרו ע"י הקב"ה לְכַהֲנוֹ-לִי . עפ"י רש"י להיות כהן פירושו להיות בְּשֵרוּת, בְּשֵרוּת הקב"ה. להיות בשרות הקב"ה משמעותו להיות בתווך, בין העם ובין הקב"ה, לעמוד לשירות העם כדי לעזור בהתקרבות בינו ובין הקב"ה.

ומלאכת ההתקרבות לא מלאכה פשוטה היא. כמה קשה לנו לפעמים למצוא את הדרך.

מלאכת ההתקרבות מצריכה שחרור כל הדברים המרחיקים: הידיעות הקודמות, הדעות הקדומות, הצורך בשליטה, הפחד, העקשנות, השיפוטיות, הביקורתיות. כל אלה לא מאפשרים לשמוע, לא מאפשרים להבין. התקרבות מבקשת מקום חדש, נקי, טהור. מקום המאפשר להיפתח ולהיות מי שאני בלי חשש, מקום המאפשר הקשבה מיוחדת. כך הדבר בין אנשים, לא כל שכן בין אדם לאלוהיו.

כדי להיות קרובים, כדי לאפשר לה' לשכון בתוכנו, צריכה להיות מצידנו התכוונות וצריכה להיות גם עשיה.

היום כשאין משכן ואין כהנים- מתווכים, עבודת ההתקרבות לאלוהיי משתקפת גם במעשיי. ככל שאני יותר רחוקה ממנו, אני יותר מבולבלת, מפוזרת, מנוכרת.

פרשת תצוה מלמדת אותי שכדי להתקרב, כדי להתחבר, צריך התכוונות מיוחדת. אולי כבר לא צריך ללבוש מלבוש חיצוני מיוחד אך צריך ללבוש מלבוש פנימי: של רצון, של הסכמה, של התחדשות. זוהי מלאכה של חוכמת הלב, מלאכה אישית. אולי לכן משה לא מוזכר, כי זו מלאכה שלא תלויה באדם אחר, אפילו לא בנביאו של הקב"ה.

בתחילתו של חודש אדר, חודש השמחה והנתינה, אני מתפללת שתימצא לי הדרך להתקרבות, להרחבת הלב וליצירת המשכן הפנימי.

שבת שלום