פרשת "תולדות"

פרשת תולדות מספרת לנו על חיי המשפחה בבית יצחק ורבקה. בפרשה זו אנו קוראים בפעם הראשונה על התגלות ה' ליצחק ועל ברכתו של יצחק הניתנת לו פעמיים מאת ה' על השפע שצפוי לו ופוריותו הרבה: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. לפוריות לוקח זמן להגיע, רבקה עקרה ויצחק קשוב לאשתו ולצערה על עקרותה הממושכת (20 שנה!), פונה לאלוהים וזה נענה. נענה בגדול: ויִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה. כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

רבקה הרה לתאומים, התאומים הראשונים בהיסטוריה של העם היהודי. את זה היא מגלה לא בבדיקת אולטרסאונד, אלא מפי ה' שאומר לה שההתרוצצות, המאבק הפנימי שהיא חשה ברחמה, שייך למאבק בין שני ילדיה שימשיך גם לאחר לידתם. ואכן, נולד שני בנים, שונים זה מזה לגמרי: אחד אדמוני ושעיר והשני? השני עוקב אחר הראשון ומנצל את כוחו כדי לצאת. בפרשה לא מסופר על מערכת היחסים בין האחים, אפשר אפילו להתרשם שהם בעלי תחומי עניין שונים לגמרי: אחד "יודע ציד איש השדה", כל היום נמצא בחוץ, בטבע, בפעילות ואילו השני "איש תם יושב אהלים". שקט, מופנם, נמצא רב בבית ועסוק במלאכות ביתיות. אנחנו לא יודעים הרבה על הדינמיקה ביניהם אבל ממה שמסופר לנו ניתן לראות שכדרך כל האחים, גם הם מחבלים תחבולות, רוצים את מה שיש לשני וחושבים איך להשיג זאת: וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה

יעקב מנצל את עייפותו ורעבו של עשו ומוכר לו נזיד עדשים בעבור הבכורה. מכירים את זה? את המיקח והממכר שיש בין אחים? את החוזים הפרטיים שלהם, בעלי ההגיון פנימי הלא מובן? אז גם במשפחת יצחק זה קורה. והכול בסדר והשנים עוברות, עד שההורים, או במקרה שלנו, האם, מחליטה להתערב... הסיפור מוכר וידוע: יצחק בן 100,זקן ומתעוור, קורא לעשו ומבקש ממנו מטעמים תמורת ברכה לפני מותו (ברכה תמורת ארוחה, מוכר לנו...) רבקה שומעת ונבהלת: מה עם יעקב בנה האהוב? הוא לא יקבל ברכה? ועכשיו מתחילה מסכת של שקרים והעמדות פנים, הסתרות ותחפושות, הכול כדי להשיג לאחד מה שמיועד לשני. רבקה, אותה הכרנו כפעילה ודעתנית, יוזמת ומכוונת, מחליטה לקחת שוב את העניינים לידיים. רק שהפעם זה נראה, היא מונעת מקנאה ומצורך בשליטה וכשהקנאה מתחילה לנהל את העניינים היא מטשטשת את ההסתכלות, מעוותת את הקשב, יוצרת הבנה מעוותת, מכאיבה ומחלישה. מכאיבה ליעקב שצריך לשקר את אביו, מכאיבה לעשו שמגלה שמה ששלו ניתן לאחיו ומכאיבה ליצחק המגלה שהוכשל במתן הברכה האמיתית, הוכשל בתפקידו כאב. ההתערבות הגסה של רבקה בתהליך המשפחתי גורמת צער לכולם ומחלישה את המבנה המשפחתי, ומחריפה את הכעס והאיבה בין בניה וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת-יַעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. בסופו של דבר ההתערבות של רבקה גורמת לבנה האהוב לברוח מאחיו ולעזוב את הבית. הוא ישוב לארץ כנען רק לאחר מותה והיא לא תראה אותו יותר לעולם.

יצחק הוא האב הראשון שמעניק ברכה לילדיו. ברכתו היא צוואתו, והיא ייחודית לכל בן עפ"י מה שמתאים לו כדי להגשים את ייעודו. יעקב בורך ע"י יצחק פעמיים: פעם ראשונה כשהעמיד פני עשו בברכה שהייתה מיועדת לאחיו ופעם שנייה לפני שיצא לדרך, בברכה שהייתה מכוונת רק אליו. עשו בורך ע"י אביו בברכה אחרת מזו שיועדה לו. האחים התפצלו, כל אחד מהם יממש את ברכתו ויעשה חיל, יצבור הון ויקים משפחה גדולה בדרכו שלו, אך ייקח עוד שנים רבות עד שיוכלו להיפגש שוב כאחים. פועלם המשותף היחיד יהיה לקבור את אביהם ביחד, על אימם לא נשמע יותר.

השבוע אני לומדת מהפרשה על חסרונותיה של השליטה האימהית המוכרת לי כל כך, על המקומות שבהם בחישה יתרה מקדיחה את הדייסה, על הרצון המופרז שגורם לכל כך הרבה טעויות, ועל חשיבותה של תקשורת אמיתית וישירה במשפחה. ליבי נכמר על המשפחה שרצתה להעניק לבניה כל טוב ושפע ברכות וסיימה בפירוד ובריב גדול. מי ייתן ונלמד לקבל את בני משפחתנו, מעשיהם, בחירותיהם ודרכם הייחודית, ללא רצון לשנותם עפ"י דרכנו. מי ייתן ונזכור שברכתו של האלוהים נתונה לכל אחת ואחד מבני משפחתנו, הוא הולך עימם בדרכם, ואנחנו - רק שלא נפריע... מי ייתן ונצליח להישאר אוהבים ומחוברים, לא רק ליד קבר הורינו, אלא גם לאורך חיינו, בתקשורת פתוחה ומכבדת. שתהיה שבת שלום, שבת משפחתית לכולם.