השבוע אנחנו קוראים את פרשת שמיני, פרשת חנוכת המשכן ושריפת בני אהרון. פרשה של שמחה גדולה המלווה באבל כבד, אופוריה וטרגדיה, התחלה וסוף.
אולי כדי להזכיר לנו שגם ברגעי השמחה הגדולים אנחנו בני אנוש, גם בזמנים של הוד וכבוד, של אובדן וכאב, לא הכל בגללנו ולא הכל בזכותנו. כדי שנדע להשאיר מקום לצניעות ולענווה.
וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם
האש הזרה לא נתנה מנוח לפרשנים. מהי האש הזרה שהקטירו נדב ואביהוא הכהנים? יש פרשנויות שונות לאירוע החל משיכרון וכלה בזלזול במנהיגי העם, משה ואהרון. הפרשנויות רבות ומגוונות אך אם ננסה למצוא איזשהו מכנה משותף, אולי אפשר לקרוא לו- האגו המטעה.
האגו המטעה הוא המקום הזה בו אני נעשה יותר חשוב מהמשימה. אני- הבן של הכהן, אני- ראש הממשלה, אני- כוכב הנוער, אני- ראש לשכת עורכי הדין, אני החשוב והדרך, המטרה, החוקים- קצת פחות.
האגו הוא המקום הזה בו אני הילדי, העקשן, החושש, הוא זה שקובע. לא ההוראות, לא הכללים, לא מי שנמצא לפני בהירארכיה אלא איך אני נראה, איך אני מרגיש, מה אני מרוויח, מה אני מפסיד?
מקום זה מרחיק אותי מהקודש, מהרוחניות, מעשיית המצווה שלי אל מקום של חומריות, כבוד, נראות וחשיבות עצמית.
זה מקום קשה, ולצערנו אנחנו רואים אותו יותר ויותר בציבוריות הישראלית ובחיים בכלל. המהות כבר לא חשובה, חשוב איך זה נראה.
מה שלא מצטלם טוב, לא יפורסם.
מה שלא מפורסם, לא יראה.
מה שלא נראה, לא קרה.
רואים את זה בפוליטיקה, במדיות החברתיות, בדרך שבה אנחנו חיים: מטיילים, מבלים, מתקשרים.
וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה.
תורת ישראל בוחרת באירוע קיצוני (חנוכת המשכן) ובתגובה קיצונית) שריפת בני אהרון( כדי ללמד אותנו שיעור אל אש האגו.
כי מה קורה לי כשאני מקשיבה לאגו שלי, כשאני פועלת באמצעותו?
זו ממש אש פנימית שדוחפת אותי. ככה אני רוצה, ככה מגיע לי, ככה אני טובה, ככה תעריכו אותי. ככה אני פועלת כדי להשיג את זה. ככה אני כועסת אם זה לא מצליח.
אש זרה היא בעצם לא זרה לי כלל, היא חלק ממני. היא זרה לסיטואציה, למה שהמהות מבקשת. והיא כואבת, מאד כואבת.
פרשת שמיני מחזירה אותי כל שנה מחדש להתבונן על האש הזאת שבתוכי, להכיר אותה, להקטין אותה, לתחם אותה ולהקשיב שוב.
למהות, למצווה, לקודש.
שנזכה להרבות את האור בחיינו ופחות להישרף באש.
שבת שלום
וזמן קיץ מבורך לכולם