השבוע אנחנו נכנסים לסגר כללי. לא, לא רק בחיים שלנו, גם בפרשה שמלווה אותנו. בפרשת השבוע בני ישראל נכנסים לסגר, סגר על הילודה, סגר חברתי ורוחני . עִם הכניסה לסגר הם הופכים לעָם, מוגדרים ע"י פרעה כבני ישראל: קבוצה אחידה בעלת זהות משלה, להיות עָם זה לא דבר פשוט. הסכום כבר גדול מכל חלקיו. אם כל רועה צאן בפני עצמו לא מהווה בעיה, אז רבבות של רועי צאן הגרים יחד, בעלי היסטוריה משותפת ותודעה משותפת כבר יכולים להוות איום. ככה לפחות חושב פרעה. אך המעבר לעם אינו רק איום, הוא גם הזדמנות. הזדמנות לגלות מה הכוח שלנו, מה העוצמות שלנו, מה המורשת שלנו. ועל זה פרשת שמות מספרת לנו. פרשת שמות מספרת לנו שהכח היוצר, הממשיך, כוח החיות שלנו מגיע מהנשים. לנשים בפרשה יש תפקיד משמעותי בעשיית שינוי. פועה ושפרה המיילדות לא מקיימות את מצוות פרעה להרוג את התינוקות, יוכבד ילדה תינוק ומחביאה אותו בביתה, מרים אחותו שומרת עליו כשהוא מושם בבית הצף- תיבת הגמא, בת פרעה מצילה את חייו, נותנת לו שֶם ובית בארמון ומגדלת אותו עד בגרותו. בהמשך הפרשה מצטרפת ציפורה, אשתו של משה שנותנת לו בית חדש בארץ מדין ויולדת את בניו. הנשים בפרשה מייצרות אפשרות של חיים, של בית, של מקום בטוח המאפשר גדילה והתפתחות. עם כל הכבוד לחוקים, להגבלות, לגזירות שנקבעו אז ולרוב גם היום ע"י גברים, הנשים בפרשה הן האחראיות על המרחב המאפשר חיים. השבוע חל יום השנה לפטירתה של סבתי האהובה אסתר- סופיה דה- לוי, הדרשה מוקדשת לזכרה ולעילוי נשמתה.
סבתא אסתר שלי מהווה בשבילי דוגמא לאשה של פרשת שמות: אשה שיוצרת מציאות חדשה עבור משפחתה, אשה שבוחרת בחיים, אשה שיודעת ליצור סביבה תחושה שיש לכל אחד מקום בטוח, מקום מיוחד, שהוא חשוב ואהוב, חלק בלתי נפרד מחייה. כשהיתה אמא צעירה, עברה את גיהנום השואה בהולנד, כמה שנים אח"כ איבדה את בעלה אהוב נעוריה ומתוך אמונה עמוקה המחוזקת בהבנה ברורה שיהודים צריכים לגור בארץ ישראל, עלתה לארץ בגיל 40 כאלמנה עם ארבעה ילדים והתיישבה בקיבוץ שלוחות. מחיים במדינה קרה, מלאת מים, מבעלות על עסק עצמאי ורכוש היא עברה לחיים בחדר משותף, לחיי קיבוץ, בחום של עמק בית שאן. אני ראיתי את סבתא שלי בהרבה מצבים, שמעתי עליה הרבה סיפורים, אבל דבר אחד לא שמעתי ממנה לעולם. סבתא שלי לא התלוננה. בשבילה כל הקשיים של הפרידה והקליטה בארץ החמה והקשה הזאת היו הדרך להגשמת החלום. לא היה לה איך לנסוע, לא היה לה לאן לנסוע אך היא לא הייתה בסגר, היא היתה במקום שרצתה להיות בו. השבוע אני מודה על היותי נצר לשושלת נשים המקבלות החלטה דרך הקשבה פנימה ולא החוצה, ומתפללת שהקול הנשי ישמע וינהיג אותנו למקומות בריאים ורגועים. שבת שלום