רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה כך נפתחת הפרשה הרביעית בספר דברים, פרשה בה משה מספר לעם על המצוות שהוא מצווה עם כניסתו לארץ ישראל. ההתחלה ברורה. ברכה וקללה, לבן ושחור, עשה ואל תעשה. בדת היהודית יש הגדרות ברורות מה נכון ומה לא נכון. מהי מצווה ומהו חטא, מה תוצאות המצווה- ברכה, ומה תוצאות החטא- קללה. הכול צפוי והרשות נתונה.
המצווה הראשונה בה מצווים בני ישראל נראית בעייתית לקורא המודרני, הישראלי, במאה ה21: אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת-אֱלֹהֵיהֶם עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן. ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא
המצווה השניה- גם לא בטוח שהיא רלוונטית לנו היום: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה.
שתי המצוות הראשונות: השמדת האלילים המקומיים וריכוז הפולחן במקום בו יבחר ה'. חשבתי רבות על המצוות האלה, ניסתי לחשוב עליהן במנותק מההקשר ההיסטורי, במנותק מההקשר ההלכתי, במנותק מההקשר של הפשט. חשבתי על המצוות האלה בהקשר של השמדת הטקסים והמנהגים הישנים שנחגגים תחת כל עץ רענן והחלפתם בעבודה ממוקדת, במקום אחד, בצורה ברורה ומדויקת. חשבתי על השמדת עבודת האלילים במשמעות של: נוכחות בזמן הווה ופרידה מזמן עבר. כשאנחנו נפרדים מה"מִצְרים" שלנו, מהמקום הישן ומגיעים לארץ חדשה, למקום חדש, לתפקיד חדש, כדאי מאד להשמיד ולנתץ את האלילים הישנים: את האמונות ששייכות לפעם (אני חייבת להתנהג כך) , את התפיסות שהתאימו לאז (בלי זה אני לא יכולה), את הנחות היסוד שהנחו אותי בעבר (את זה אני לא יודעת לעשות), את הידיעות שהובילו אותי עד הלום (ככה זה נכון/ כך זה לא נכון). המצווה היא לאבד אותם, לשכוח מהם, לברא אותם מעל האדמה, אפילו לשכוח איך קוראים להם. תפקידם תם. אין להם מקום בחיי יותר. לדוגמא: קצין שנפרד מתפקיד בכיר בצבא, כדאי שייפרד מתחושת המפקד היודע כול, מהאמונה שבלעדיו הצבא לא ישרוד, מהידיעה איך צריך לנהל את העולם. העולם האזרחי יפגיש אותו עם דברים חדשים. מזבח הדרגה והכוח צריכים להעלם. אמא שילדיה בוגרים ועוזבים את הבית, כדאי שתיפרד מתחושת השליטה המוחלטת בחיי ילדיה, מהאמונה שבלעדיה הם לא יכולים ובלעדיהם היא לא יכולה, מהידיעה שרק היא יודעת מה טוב בשבילם. הגוזלים עוזבים ולעולם יש עוד הרבה דברים להציע. מזבח האמהות הטוטאלית כדאי שיעלם. כך כשמחליפים מדינה, כשמחליפים קריירה, כשמחליפים זוגיות, כשמחליפים שלב בחיים. הדעות של פעם, הידיעות של פעם, האמונות (הטפלות) של פעם, הם העבודה הזרה, הדברים שבגללם הנפש מתפזרת, נתקעת בעבר, מתקשה לשמור על האמת שלה, על המקום הנכון. בגללם אני מתקשה לשמור על הכיוון שייקח אותי קדימה.
פרשת ראה מראה לנו אחריות מהי. אחריות האדם ליחסיו בין אדם למקום: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אחריות האדם ליחסים בין אדם לחברו: כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. ח כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.
אחריות האדם ליחסים שבינו לבין עצמו: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ ....וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ
אחריות היא לא דבר פשוט, היא דורשת נכונות, רצינות, התמדה, היצמדות לעיקר, ויתור על הטפל. בפרשה הזו האחריות של האדם דורשת ממנו לוותר על מזונות מסוימים, לוותר על היבול של השנה השביעית, לוותר על עבדיו העבריים בשנה השביעית, לוותר על חלק מרכושו למען האביון, האלמנה והגר, לוותר על נוחות הפולחן בכל מקום שרוצים ולעלות לבית האלוהים במיוחד לשם כך. אחריות היא לא דבר פשוט. פרשת "ראה" מלמדת אותנו שאחריות דורשת הסתכלות יותר רחבה, ראיית התמונה המלאה, ראיית האחר, את הזר, לראות למרחוק. משה מעודד את העם לשנות את דרך התנהגותו: לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. לא כל אחד עם ראיית העולם הצרה שלו אלא כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. הדרך לברכה, אם כן, עוברת דרך איבוד האמונות הישנות, התמקדות בעיקר, עשיית טוב וראיית האחר.
השבוע אני מתפללת שאצליח להיפרד, ואולי אפילו לנתץ ולאבד כמה אלילים שמלווים אותי מימים רחוקים, שאמצא במקומם את המקום המרכזי, האמיתי, המדויק ממנו אעבוד את האלוהים שלי. אני מתפללת שאדע לראות את העולם בעין טובה, בלב טוב וביד פתוחה, ושדרכי תהיה טובה וישרה בעיני ה'.
שבת שלום.