פרשת פקודי, הפרשה החותמת את חומש שמות, מספרת על סיום בניית המשכן. משה עומד לפני ישראל ומפרט בפניהם את כל החומרים מהם נבנה המשכן.
משה אינו גזבר. הוא לא אסף את הכסף ואת החומרים, הוא לא פיקח על הבניה, הוא לא ניהל את חכמי הלב שעסקו במלאכה. מי שעסק במלאכה הם: איתמר בן אהרון הכהן משבט לוי, בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה ואהליאב בן אחיסמך משבט דן. הם האחראים בפועל לבצע את ההוראות שקיבלו.
ובכל זאת, בעת סיום המלאכה משה מרגיש שזה תפקידו לתת דין וחשבון לעם על מה הוצא הכסף, איך השתמשו בתרומות, וממה מורכב המשכן הזה, שרק יחידי סגולה יזכו להיכנס אליו.
משה, המנהיג הרוחני הגדול, זה שמשוחח עם ה' פנים אל פנים, זה שאור קרן מפניו כשירד מהר סיני, עומד לפני עמו, וכמו קבלן שמוסר בית, מפרט על מה הלך הכסף.
אצל משה לא קיימת אפשרות של "לא ידעתי" "לא אמרו לי" "זה לא בתחום אחריותי". כל האחריות כולה היא עליו, על העומד בראש.
משה שוב מלמד אותנו מה היא מנהיגות למופת.
השבוע, כששמענו כולנו את החדשות העצובות על כך שראש הממשלה חשוד בשוחד וכמו כן גם שרים בממשלתו, בולט עוד יותר ההבדל התהומי בין מנהיגות רוחנית, גבוהה, המחוברת לאל עליון ובין המנהיגים של ימינו, שטובתם חשובה להם לא פחות ממטרת תפקידם.
בניית המשכן וסיומו משולים לבריאת העולם, כאשר הפסוקים המתארים את סיום המלאכה "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד", וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה" מזכירים לנו את הפסוק מבראשית "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה".
בשני המקרים עם סיום המלאכה מגיעה הברכה:
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה." ובבראשית: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"
אם כך הוא, בכל ימי השבוע שלנו אנו יוצרים, בונים, מקיימים את עולמנו, ובסוף המלאכה, רגע לפני שאנחנו מכלים את מלאכתנו, רגע לפני שאנחנו מברכים על המוגמר, יש לנו הזדמנות לעצור ולתת דין וחשבון. מה קיבלתי, מה לקחתי, מה עשיתי, היכן השקעתי, איך נראים עכשיו כל הדברים שבאחריותי. בלי להצטדק, בלי לתרץ, בלי לשקר ובלי להיתמם.
רק אז המלאכה תהיה שלמה, רק אז היא תישא ברכה, רק אז הקב"ה יוכל לשכון בתוכה.
חודש טוב ושמח
ושבת שלום
חזק חזק ונתחזק