בפרשת עקב היפהפיה מלמד משה את העם איך להתנהל כאשר יתיישבו בארץ. עָם העבדים מת במדבר, במקומו קם עם נוודים, ועדיין לא קם עם המתיישבים.
מה עושה העם בארצו? איך הוא מתמודד עם העמים האחרים היושבים בארץ הזו? איך הוא עובד את אדמתו? איך שומרים על הדרך גם בשגרה משעממת, איך לא מתפתים לאלילים אחרים, לריגושים שמסיטים?
משה פונה אל לב העם המפוחד, שחושש מהלא נודע המחכה לו, מהמלחמות העומדות לפניו: כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל-מִצְרָיִם.
הוא מזכיר לעם את כל הטובות והנפלאות שקרו אותו, ומבקש: תזכרו את כל הטוב שקרה, תודו על כל הטוב הזה.
עוד יגיעו ימים נפלאים, אתם תשבו לבטח, תהיו בעלי רכוש רב, הארץ תתן לכם את מלוא טובה- אל תשכחו להודות על כך, אל תשכחו שהחסד לא תלוי בכם, אל תשכחו שאתם עמו של הקב"ה, לא קבוצת אינדבידואלים ששיחקו אותה.
משה מתריע בפני העם על חוסר האמונה ועל חטא היוהרה, שני חטאים שהביאו עליהם עונשים רבים במדבר וכמעט כליה, בעקבות חטא העגל. הוא מזכיר להם מספר עקרונות חשובים:
1. הכרת הטוב
2. הודיה על הטוב
3. אהבת הדרך
משה מלמד את העם שיעור חשוב, שיעור שאנחנו לומדים עד היום: להאמין, להודות ולעשות. ימימה אביטל זצ"ל קראה לזה: "מרכינה ראשה וזוקפת קומתה".
הרכנת ראש שבאה מתוך זכירת החסדים שהביאוני עד כה, הודיה למי שהראה לי את הדרך ועזר לי להמשיך ללכת בדרך. ואז מגיעה זקיפות הקומה: אהבה למה שאני עושה, עשיה עם כל הלב וכל הנשמה. חיבור להכרת הטוב המתרחש ממש ברגע זה ועשיה מתוך הכרת הטוב, זו הנוסחה לברכה, להצלחה, לשקט ולבטחון.
לא מזמן היה ח"כ שסיפר שהוא מאמין בשלושת הכָּפים: כח, כסף וכבוד. על המשקל הזה ניתן לומר שפרשת עקב מציעה לנו להאמין בשלושת ההֵאים:הכרת הטוב, הודיה והאהבה..
שנדע לבחור נכון, בדרך שתעזור לנו לעשות טוב בעולמנו ולהתמלא מעשייתינו.
שבת שלום.