פרשת מקץ פותחת בקיצם של ימי יוסף בבור המאסר והעלאתו, תרתי משמע, אל פרעה ואל ראש ההירארכיה הכלכלית של מצריים. התוכנית הכלכלית שהגה יוסף בתפקידו כמשביר הלאומי וההיערכות הכלכלית הנכונה לימי הרעב הביאו אליה מבקשי לחם מכל האזור, וגם אחיו של יוסף ירדו למצרים, לבקש לחם למשפחתם. בדרך זו הגיעה לקיצה הפרידה הארוכה של יוסף ואחיו, וזה היה יכול להיות גם קיצו של משבר משפחתי ארוך ומצער. אך עדיין לא: וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל. המשבר לא תם. יוסף מכיר את אחיו ומתנכר אליהם. הוא פונה אליהם בהאשמה, ברוגז, עוצר אותם ומכשיל אותם במבחנים שהציב להם. אפשר להבין את יוסף. מסכת הייסורים שהוא עבר בעקבות התעללות של אחיו הייתה קשה וארוכה. קשה לו לסלוח על הסבל, קשה לו לזהות את סבלם של האחים. יוסף זכה להגיע למעמד הבכיר שלו בזכות תכונותיו הרבות והנפלאות: היושר הפנימי שלו, חוכמתו וסבלנותו, אך רגישות לא הייתה אחת מהן, ליבו היה כהה לסובבים אותו, וגם עכשיו עדיין לא נפתח. אפשר להיות חכם ונבון, מתקדם ומצליח, לקבל החלטות משמעותיות, אפשר גם להתחתן וללדת ילדים, ולהיות עם לב סגור. לב סגור הוא תגובה אוטומטית של זהירות, של פחד. רק שלא יתקרבו מדי, רק שלא אפָּגע, רק שלא יכאב לי. לב סגור משמש כביכול כהגנה, אך הוא בעצם גורם להחסרה גדולה לאדם וגם בתוך זוגיות. הוא לא מאפשר התקרבות, לא מאפשר הקשבה, לא מאפשר סליחה. הלב הסגור הוא כמו כלא. כלא פנימי ששומר אותי במקום חשוך ומכאיב. מרחיק אותי מהאהבה, מהשמחה, מהקבלה. הוא שומר אותי במקום קטן וצר, במצריים.
הקריאה בפרשה מראה לי כמה לא פשוט לפתוח לב סגור. כמה קל להישאר במקום המפוחד גם כשאתה איש גדול ומצליח. כמה סבל נגרם לאדם עצמו וגם לסביבתו כשהלב נשאר סגור. אך אפשר גם לפתוח את הלב. את זה אני לומדת מיהודה, יהודה שרואה את כאבו של יעקב ומבין אותו. הוא מוצא את המילים המדויקות שמאפשרות ליעקב להיפרד מבן הזקונים שלו, שמאפשרות לאחים לחזור למצרים כדי לחיות ולא למות. האחים חוזרים וכשיוסף רואה את בנימין מתחיל לקרות השינוי: יוסף מזמין את אֵחיו לביתו ואל שולחנו. הוא מתקשה להסתיר התרגשותו ויוצא לבכות בחדר אחר. אבל כדי להגיע להתקרבות אמיתית, להקשבה ולסליחה, נצטרך להמתין לשבוע הבא. שתהיה שבת של פתיחות הלב, שבת שלום.