וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר
הו, הו, איך שגלגל מסתובב לו... פרשת מקץ היא פרשת ההיפוך הגדול. מי שהיה למטה עולה למעלה, מי שהיה חזק נהיה חלש, מי שהיה קורבן הופך לשליט, מי שחיבל תחבולות נופל בפח בעצמו. ההצלחה מתבררת ככישלון, הכישלון הופך להזדמנות גדולה. הברכה נהיית קללה, הקללה מאפשרת את הברכה. בלבול גדול: מהו החושך? מהו האור? הפרשה נפתחת, כידוע, בחלומות של פרעה. הפרות הדקות אוכלות את הפרות הבריאות, השיבולים הדקות בולעות את השיבולים המלאות. חלומות שמטרידים את פרעה ומאפשרים ליוסף בעל החלומות ,הנמצא בחשכת הבור, לצאת לאור. יוסף מובא לפני פרעה, ופותר לא רק את החלום אלא גם את הבעיה. ברגע אחד של מילים מדויקות יוסף קונה את עולמו וזוכה להוקרת מלך מצרים: . וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם…אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. זהו הרגע בו יוסף הגיע לייעודו. הוא משתמש בחוכמתו, בכוחו, בסמכותו ומשנה גורלות. משנה את גורל ארץ מצרים, את גורל הארצות השכנות, את גורל בני משפחתו ואת גורל עם ישראל לשנים רבות. כשהגורל משתנה הכול משתנה. האחים הרעבים באים למצרים לקנות אוכל ומואשמים בריגול ע"י השליט הכול יכול, שהוא בעצם אחיהם הקטן והשנוא. השליט הכול יכול מתעמר בהם, משקר להם, מפליל אותם, גורם לאביהם/אביו צער ופחד אך בעצם בוכה על גורל משפחתו, בוכה מגעגוע, מעצב, מצער, ומחפש דרך לחיבור מחדש.
"הצדק והחטא, השקר, האמת שמחה שמהולה בעצב חזק הוא גם חלש ישן טוב כמו חדש נדמה הוא גם ממש בעצם" מילותיו של יעקב רוטבליט מדגישות כמה החיים מבלבלים: האם מה שיוסף עשה הוא צדק או חטא? האם הבכי שלו כשהוא שומע את דברי האחים הוא בכי של שמחה או של עצב? האם מה שקורה זה באמת או שרק נדמה? כשאנחנו קוראים את הפרשה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים את התשובות אבל בחיים שלנו עצמם, כמה פעמים אנחנו בטוחים? האם כשאני לא מכינה עם הילדה שלי שיעורים אני צודקת או מחטיאה את תפקידי? האם כשאני מתערבת בחייו של ילדי הבוגר והעצמאי אני מחזקת אותו או מחלישה אותו? האם לפגוע במישהו כשאני מרגישה מאוימת זו הגנה עצמית או תקיפה? האם להיות מוכָּר וידוע זו הצלחה אמיתית או אשליה של רגע? בחיים עצמם, בתוך ההתרחשות, אנחנו לא יכולים לדעת. בחיים עצמם כל תשובה יכולה להיות נכונה. "לכל דבר יש עת למצוא ולאבד יש עת לתת ועת לקחת " האחים של יוסף חשבו שהגביע שמצאו בשק של בנימין יחרצו את דינם, יצחק חשב שירידתו של בנימין למצרים תביא לאסון, יוסף חשב שהוא מציל את משפחתו כשהוא מביא אותה למצרים, אף אחד מהם לא ידע מה יהיה באמת. ובכל זאת, כל אחד מהם התמודד עם מה שהמציאות זימנה לו. לפעמים נותנים, לפעמים מקבלים, לפעמים מאבדים את הדרך לפעמים מוצאים אותה. עצם הפעולה, עצם הבחירה, היא שמניעה את הגלגל. פרשת מקץ נקראת בחג החנוכה. בתקופה בשנה בה החושך חזק מהאור. אבל כדור הארץ גם מסתובב לו והאור והחום עוד יחזרו. בימים שבהם נראה הכול חשוך מאד, קר מאד, חסר תקוה, באה פשרת מקץ ומזכירה לי: אני תמיד רואה רק חלק מהתמונה, אני יכולה רק לבחור את הכי טוב מתוך מה שאני יודעת כשאת הרוב הגדול אני לא יודעת. וגם אם טעיתי, גם אם נפלתי, גם אם נראה לי שנכשלתי, עדיין בחרתי. עכשיו צריך להמשיך הלאה. "הָיָה שוב לא יחזור, רק הלאה ..." הלאה אל האור שעוד יגיע, אל האמת שתתגלה ושוב תתכסה, הלאה אל הפרשה הבאה עם הגילוי הגדול שטמון בה. חג אורים שמח, חודש טוב ושבת שלום.