פרשת מסעי החותמת את ספר במדבר מסכמת את המסע הגדול מארץ מצרים עד ערבות מואב שממזרח לירדן.
המסע, כביכול, הסתיים. הארץ המובטחת נמצאת ממש מנגד וכל שנותר הוא להיכנס ולכבוש אותה.
אולם האם באמת הסתיים המסע? האם הוא מסתיים אי פעם? ואולי, כפי שכתב נכדו של הבעש"ט, רבי משה חיים אפרים ("בעל הדגל") מסדילקוב:
"כל מסעות היו מ"ב (42) והם אצל כל אדם מיום היוולדו עד שובו אל עולמו"
כל אדם מתחיל את חייו ב"יציאת מצרים", בתהליך הלידה, וממשיך במסע חייו מתחנה לתחנה. המסע נגמר כשאנחנו עוברים לעולם הבא.
תפקידה של פרשת מסעי הוא להזכיר לנכנסים לארץ את ההיסטוריה, את הדרך שהביאה אותם עד הלום, אולם יש לה משמעות נוספת כשיעור למסע החיים.
משה מספר לבני ישראל על הדרך הארוכה והמפותלת שעשו במדבר ומציין את נקודות החניה: פעם חנו במָרָה, פעם חנו במִתְקָה, פעם חנו בחרדה ופעם בעינות מים ושבעים תמרים.
במסע חיינו אנחנו נעצרים בכל מיני תחנות, לפעמים תחנה מרה, לפעמים תחנה מתוקה, לפעמים יש חרדה ולפעמים שפע. בציון 42 נקודות החניה מדגיש משה את חשיבותו של המסע ושל החניות בדרך יותר מאשר חשיבות ההגעה. לכל תחנה יש משמעות, לכל עצירה יש את השיעור שלה עבורי, לפעמים קורים דברים משמעותיים (מותו מקום קבורתו של אהרון) ולפעמים זו עצירה רגילה. גם זו חשובה וגם זו חשובה.
כמו במשחק קו נקודה, בו מותחים קו מנקודה לנקודה עד שמתקבלת תמונה שלמה וברורה. כשאני נמצאת ב"נקודה", בתחנה אחת, אני לא יודעת מה המשמעות שלה. לפעמים אני כועסת שאני נמצאת שם, לפעמים מייחלת להיות במקום אחר. באה פרשת מסעי ומראה לי שצריך לעבור בכל הנקודות, בכל התחנות. צריך לעבור את כל המסעות כדי להיות ראויים ויכולים להיכנס לארץ המובטחת.
וחשוב גם המבט אחורה: לראות את הדרך הארוכה שעשיתי, מה השיעורים שלמדתי, איזה ניסיון רכשתי, מאילו מרכיבים שונים בנויה תמונת עולמי.
השבוע באו אל סיומם חודש תמוז, חודש יולי, וחצי מהחופש הגדול. השבוע סיימתי את הפעילות המקצועית שלי בקבוצות ובסדנאות השונות. באחת הקבוצות נפרדו ממני הבָּנות במילים אלו:
"פרשת השבוע "מסעי" מסכמת את המסעות והחניות של בני ישראל במדבר, עד הגעתם לארץ ישראל. מחבר הפרשה מתעכב על כל תחנה, על כל חניה, על כל אתר שאליו הגיעו בני ישראל במסעות אלה. לחניה ולעצירה יש משמעות.
המפגש השבועי שלנו (בשיעור ימימה) אִפשר לכל אחת מאתנו את החניה והתחנה שלה. בכל שבוע, בכל מפגש, בכל מלאכה התבוננו, זיהינו, קיווינו והאמנו שתתרחש הבנה- יישום- תוצאה. בידיעה שהדיוק הוא יחסי במשתנה התמידי וכל הבנה בזמנה. ואנחנו עושות את הכי טוב שמתאפשר."
במילים טובות אלו אנחנו נכנסים לחודש אב. מאחלת לנו שנדע להעריך את החניות, לעזור כוח להמשך המסע ולזכור לעשות בכל פעם את הכי טוב שאני יכולה.
שבת שלום