פרשת מטות מסעי

השבת אנחנו קוראים את שתי הפרשות האחרונות של חומש במדבר וגם מציינים התחלה של חודש חדש, חודש אב.

הימים חולפים, שנה עוברת ומסע חיינו ממשיך. חצי מפרשת מסעיי החותמת את ספר במדבר, כחמישים פסוקים, מוקדשים לענין המסעות בלבד: פירוט שמות כל התחנות שבדרך, לאן נסעו, היכן חנו. אפשר לקרוא את הפסוקים כתאור גאוגרפי ואפשר לקרוא אותם כתאור מסע חיינו: ויצאנו ממצרים ונסענו, וחנינו בקברות התאוה, וחנינו בחרדה, וחנינו במתקה.

רצף של תחנות חיים, רצף של נקודות. סטיב ג'ובס אמר שאי אפשר לדעת איך יראה חיבור הנקודות של חיינו מראש, אי אפשר אפילו לחבר אותם בזמן הווה, הן מתחברות רק רק במבט לאחור. ובינתיים צריך לסמוך על כך שהכל בא מסיבה, שהכל לטובתי ולתיקוני ושאולי פעם בעתיד, הנקודות האלו יתחברו איכשהו ואבין משהו מהדרך שעברתי.

השבוע בא לסיומו פרק במסע שלי. מסע שהתחיל באוקטובר האחרון, מסע שהתחיל בדחף, ברצון, ביציאה מן המיצר והסתיים השבוע בנסיעה לבית הדפוס, להביא 300 עותקים של ספרי החדש: עושה לעצמי עולם.

בשום נקודה במסע לא ידעתי איך יראה רגע הסיום, בהתחלה לא ידעתי על מה אכתוב, אח"כ לא ידעתי איך כל הסיפורים יתחברו, לא איזה שם יהיה לספר ואיך יראה.

במהלך המסע התחברו הנקודות: מנחת סדנת כתיבה אליה הלכתי בהמלצת חבר הפכה להיות התומכת והעורכת של הספר הזה, חווית נשכחת מהטירונות התעוררה פתאום לסיפור הפתיחה, ראיון שראיתי פעם עם אילנה דיין הפך להיות דמות בסיפור. נקודות, רגעים, תחנות שעברתי בחיי התחברו בדרכן המופלאה בעודי הולכת בדרך. הן התחברו ויצרו את מה שעכשיו הוא המציאות שלי.

פרשת מסעי מזכירה לנו שאין נקודה מיותרת בדרך, אין חניה שהיא לשווא, אין תחנה שהיא טעות. בזמן אמת אנחנו יודעים מעט מאד (אם בכלל), אבל אם נתמיד, נקשיב לקול הלב, נסלח לעצמנו על החולשה, התאווה, החרדה, נצליח ליהנות מנאות המדבר ומהנוף יפה, בסוף מתישהו הנקודות יתחברו, המשמעות תתגלה, הארץ תיראה לפנינו. עד למסע הבא.

שיבוא עלינו חודש טוב, ישועות ונחמות,

חזק חזק ונתחזק.

שבת שלום