הפרשה השבוע עוסקת בהבטחות ובניסיונות. (ניסיון- התמודדות, משימה יחודית שניתנת לאדם)
ההבטחה הראשונה והניסיון הראשון מופיעים כבר בפסוקים הפותחים את הפרשה:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
אברהם מתבקש ללכת מכל המוכר והידוע לו אל "הארץ אשר אראך". איפה היא הארץ הזו? מה יש בה? איך יהיה לחיות בה?
ה' אינו נותן תשובה, ובעצם גם אברהם, שבשלב זה הוא עדיין אברם, אינו שואל שום שאלה. הוא שומע את הקול ויוצא לדרך.
מי מאיתנו שמע את הקול הזה בחייו? כמה מאיתנו הרגישו את דחף ללכת, ללכת מפה, ללכת לעבר מקום אחר, ללכת אל הלא נודע?
כמה מאיתנו גם הלכו?
אני מאמינה שאלה שהעזו, האמינו והלכו אל הארץ המובטחת, גם גילו את הברכה. אבל גם הארץ המובטחת וגם ההבטחה הגדולה לא מונעים את תלאות הדרך, תלאות החיים. בדרך חווים רעב, וחושך, אימה וצער ורגעים של חוסר בטחון.
כמו אברם ושרי, רק הגיעו לארץ, התמקמו וכבר הגיע הניסיון השני: ויהי רעב בארץ. מה עושה אברם? יורד.
י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.
ירידה. גם זו סוג של התמודדות, התמודדות שמביאה למקום הנמוך אליו אנחנו מגיעים בעיתות משבר. המקום הכי גשמי, הכי יצרי, הכי הישרדותי. אנחנו מגיעים לשם כשאנחנו רעבים לאוכל, רעבים למגע, רעבים לאהבה, רעבים להכרה, רעבים למקום ברור ובטוח.
ומה קורה בירידה? אנחנו מתחילים לזייף, לשקר, לחטוא ולהחטיא אחרים, גורמים צער לנו ולקרובים לנו, מתרחקים מעצמנו וממקומנו.
גם לאברם זה קורה: הוא רעב, הוא פוחד והוא מחליט לשקר כדי להציל את חייו בעזרת אשתו:
וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ
שרי היפה נאלצת להסכים להיות "אחותו" של בעלה ונלקחת לארמון פרעה.
מזל שיש מי שמשגיח, ומחליט להעניש דווקא את פרעה
וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם
אברם ואשתו מגורשים ממצרים יחד עם כל הצאן והבקר, החמורים העבדים והשפחות האתונות והגמלים שקיבלו בעבור שרי.
חוזרים לארץ כנען וממשיכים להתמודד.
ופה יש מריבות, ומלחמות, ובעיות במשפחה, הניסיונות לא נגמרים.
אברם שיודע לנהל היטב את ענייניו מחוץ לביתו וזוכה לכבודם של מלכי המקום, מתקשה להתמודד עם המריבות בין נשי ביתו, מריבות שגרמו להגר ההרה לברוח למדבר.
גם הגר, כמו אברם לפניה שומעת בדרך את הקול האלוהי שמבטיח לה:
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ
יב וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן
הגר מקשיבה לדברים, חוזרת אל האוהל, אל הגבירה המענה ואל הגבר האדיש. נשארת ויולדת את בנה ישמעאל שיהפוך, כפי הובטח לה, לפרא אדם ולגוי גדול.
במשנה נאמר: "קנאה, תאווה, וכבוד מוציאים את האדם מן העולם."
קריאה בפרשה מפגישה אותנו עם ההבטחות והניסיונות, וגם עם היצרים האנושיים הבסיסיים: קנאת שרי בהגר ההרה, תאוות פרעה לשרי, מלחמות הכבוד בין רועי אברם לרועי לוט,
היצרים שמפעילים את גיבורי הפרשה כמעט מוציאים אותם מהעולם.
הפרשה גם מלמדת אותי איך להתעלות מעל הדחפים הבסיסיים האלה: בעזרת הקשבה לקול האלוהי, לסימנים הניתנים לנו, לשמוע, לראות, להבין- איפה הדיוק שלי, מה הדבר הנכון לעשות, לאו דווקא הדבר הקל או הפשוט, אלא איך להתמודד, מה המעשה שיחזק אותי, מה יעזור לי להישאר במקומי, למלא את יעודי.
הדרך אל הארץ המובטחת: הקשבה פנימה, הקשבה החוצה, הידיעה שיש מי שמשגיח, מי שיעזור לי להביא את הברכה שלי.
שבת טובה ומבורכת.