הפרשה אותה אנחנו קוראים השבוע נקראת כי תבוא. בכל שנה אני משתוממת מחדש, איך הפרשות האחרונות של חודש אלול (שלרוב יוצא באוגוסט) נקראות: כי תצא, כי תבוא, ניצבים.
כאילו משה ידע לפני 3000 שנה שזה בדיוק יהיה הזמן שבו: כי תצא מהארץ לחופשות הקיץ, כי תבוא אל הארץ חזרה, ולאחר הנחיתות, התאקלמות והחזרה לשגרה, תהיו ניצבים כולכם. ניצבים בחייכם, ניצבים מול אלוהיכם ניכנסים מחודשים לשנה החדשה.
השנה נוספו לנו גם הבחירות בשבוע זה: כי תצא למערכת הבחירות, כי תבוא אל הארץ העייפה מפילוג ושיסוע, לאחר הכל תהיו ניצבים בפני החלטות משמעותיות שישפיעו על השנה החדשה.
משה פונה אלינו בדיוק ברגעים אלה. מה עושים? מה עושים כשבאים? כשבאים אל הארץ אשר ה' נותן לך לנחלה?
כבר מהפסוק הראשון המסר הוא מאד ברור: הארץ אשר ה' נותן לך.
לא הארץ שלך, לא הארץ שבחרת, לא הארץ שתגור בה עד שתקבל דרכון אירופאי. הארץ שניתנה לך. הפסוק הפותח הזה כבר מעורר הכרת תודה.
יש לך לאן לבוא, לא בזכות אלא בחסד.
בכל התרבויות היה נהוג להודות על היבול שהארץ נתנה, להתפלל ליבול גם בשנה הבאה, אבל רק מול אלוהי ישראל ניצבת ההודיה על כך שיש לנו ארץ משלנו. רק מול אלוהי ישראל קיימת הכרת חסד על כך שיש לנו ארץ.
אז מה עושים כשבאים אל הארץ שניתנה לנו? כמו כל אורח מנומס, לא באים בידיים ריקות, מביאים ביכורים. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם
מצוות הבאת ביכורים מופיע כאן שוב, הפעם בדגש שונה. הדגש הפעם הוא לא רק הודיה על השפע, לא רק הבנה שהשפע לא שייך לי, אלא הפעם הדגש הוא על הביכורים כמצוות זיכרון. עם הבאת הביכורים האדם נזכר בכל המסע הארוך שלקח לפרי האדמה להגיע. לא מאז ששתל וזרע וקצר. עוד לפני. עוד מימי יעקב אבינו, עוד מימי העבדות במצרים, עוד מימי היד החזקה והזרוע הנטויה. הבאת הביכורים היא הוקרת תודה על המסע הארוך שעברנו מאז ועד היום כדי לבוא אל הארץ הזאת.
מתנת ה' לאדם היא ארץ הזאת, מתנת האדם לאלוהיו היא ראשית פרי האדמה אשר האדמה נתנה. השוואה הזו מעוררת ענווה גדולה והבנת המקום שלנו בעולם.
עכשיו כשבאנו, כשחזרנו, כשבחרנו, אנחנו צריכים לזכור. קיבלנו מתנה יקרת ערך, קיבלנו ארץ. הלוואי שמנהיגנו יזכרו את כל הדרך הארוכה, דרך של דורות, של יסורים של הצלה ושל ניסים ויעמדו כנועים וצנועים, כמו מול הכהן הגדול. הלוואי והם יידעו לתת בחזרה מעט מכל הכוח שקיבלו, למען הארץ, למען העם, למען המשך הדורות.
שתהיה שבת שלום