וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ
קריאה בפרשת יתרו בשבילי היא כמו מפגש עם חבר אהוב שלא פגשתי במשך שנה. פרשה מלאה בשמחה, בהתרגשות, בטוב ובאין ספור מתנות. וכמו בפגישה עם החבר, יש מעט מדי זמן וכל כך הרבה דברים לדבר עליהם. השבוע אני מתרכזת בחלק הראשון. החלק הראשון של הפרשה עוסק במפגש המרגש בין משה ובין יתרו חתנו. כשמשה עזב את מִדְיָן והלך במצוות ה' לשחרר את בני ישראל ממצרים, הוא השאיר את אשתו ובניו בבית אביה, יתרו. לאחר יציאת מצרים יתרו בא להחזיר למשה את משפחתו: וַיֹּאמֶר אֶל-מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ סיבת בואו הראשונית של יתרו היא איחוד המשפחה. הכתוב לא מאריך בתיאור הקשר של משה עם משפחתו, לא לפני ולא אחרי יציאת מצרים ולעומת זאת מאריך מאד בתיאור הקשר בין משה לעם ישראל. זו יכולה להיות רמיזה על סדר העדיפויות של משה. יתרו בא אל משה כדי להחזיר לו את התפקיד הראשון שלו, להזכיר לו את היותו בעל משפחה לפני היותו מנהיג. משה שעסוק בעבודת משפט העם, שומע על האורחים, מתפנה מעיסוקיו, משתחווה ומנשק את יתרו ושוקע אתו בשיחה עמוקה. (כיצד קיבל את פני ציפורה אשתו ובניו, אם בכלל, לא מסופר...). יתרו מקשיב לכל דברי משה ומתבונן בעבודתו. הוא מתבונן במשה היושב לשפוט את כל העם מבוקר ועד ערב. ואז הוא שואל שאלות ומייעץ: מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב. .... וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה נָבֹל תִּבֹּל גַּם-אַתָּה גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. יתרו מלמד את משה את חשיבות העזרה באנשים טובים מסביבתך. את ההתנסות הראשונה בכך משה מקבל עוד בפרשת בשלח כשהוא נעזר באהרון ובְּחור (בן מרים) שיתמכו בו להרמת ידיו בזמן המלחמה בעמלק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. ועכשיו יתרו אומר למשה בפירוש: אתה לא יכול לעשות הכול לבדך. זה לא טוב לך ולא טוב לעמך. יתרו, כהן מדין, מלמד את מנהיג העם העברי כיצד להאציל סמכויות, כיצד לסמוך על אחרים, איך לזהות מה התפקיד שלו הייחודי לו ומה תפקידם של הסובבים אותו. יתרו מלמד את משה לזהות את אנשי החיל שבקרב העם ולאפשר להם להביא את יכולותיהם הטובות לידי ביטוי, לתת מטובם לעמם. מראה לו שיש עוד אנשים שמסוגלים למלא את התפקיד ויכול להיות אפילו שיהיו להם יכולות טובות משלו לפתור בעיה, למצוא פשרה, להביא שלום. עצת יתרו מקלה על משה אך גם לוקחת ממנו את השליטה. שליטה על קבלת ההחלטות, שליטה על הידע, שליטה על הביצוע. חלוקת הסמכויות משאירה את משה קצת בערפל, במקום של חוסר ידיעה. משה לומד שבחוסר הידיעה ובחוסר הפעולה שלו הוא מאפשר צמיחה של אנשים טובים שסביבו. הוא לומד עוד דרך בה אפשר להנהיג, דרך שמחזקת את סביבתו וגם אותו, דרך שמשחררת את הלחץ, מאפשרת מרחב, מרחיבה את האפשרויות ומגדילה את עוצמתו של כל העם. הדרך הזו דורשת ממנו להסכים לא לדעת הכול, להסכים לא לשלוט בכול, להסכים לסמוך. פרשת יתרו בחלקה הראשון היא שיעור חשוב לכל מי שעומד בראש מערכת. אם זו מערכת מקצועית או מערכת משפחתית. שיעור בשחרור. יש עוד דרכים מלבד הדרך שלי, יש עוד דעות מלבד הדעה שלי, יש עוד אפשרויות מלבד האפשרות שלי (והם לא פחות טובות..). כשאני נותנת לאנשים סביבי מקום, יש להם לאן לגדול, יש להם אפשרות להראות כמה הם אנשי חיל. יש לי אפשרות להתפנות לדברים הגדולים והחשובים ביותר בשבילי. כשאני מסכימה לא להיות לבד, נפתחות בפני עוד אפשרויות, עוד מרחב: לנשום, לעשות, ליהנות, להנהיג. משה שומע לקול חותנו ועושה כל אשר אמר. בכך עם ישראל מקבל את המערכת המשפט ההירארכית, המלווה אותנו עד היום: שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות (בית משפט השלום, המחוזי והעליון). עכשיו, כשיש עָם שמורכב מאנשי חיל בעלי תפקידים, כשיש שידרה של אנשי משפט בכל הרמות, כשיש למנהיג זמן להנהיג, אפשר לקבל את התורה. שתהיה לנו שבת של נחת ביחד שבת שלום,