וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה.
השבוע אנו קוראים את אחת הפרשות מלאות החסד, ההקשבה ואהבה שבתורה. פרשה המתחילה במותה של שרה ומסתיימת באהבתו של יצחק בנה לרבקה, אהבה המביאה עמה נחמה והמשכיות. פרשת חיי שרה נושאת בתוכה כל כך הרבה טוב ואני קוראת אותה בימים מאד לא קלים. בזמן שאני כותבת ממשיכה להשתולל אש בחיפה ובהרי ירושלים, תושבי נטף וזיכרון יעקב חוזרים לבתיהם המפויחים. משפחות רבות מתמודדות עם תוצאותיה של השריפה ההרסנית, והסוף עוד לא נראה באופק. מאד התלבטתי מה אכתוב על הפרשה, האם אכתוב על הקשר המיוחד בין אברהם לאליעזר, האם אכתוב על איכויותיו המיוחדות של אליעזר, האם אקדיש את הפרשה לרבקה, הנערה המאוד צעירה שהסכימה לעזוב את ביתה וללכת עם זר אל הלא נודע? ואיך כל זה קשור למה שקורה כאן ועכשיו? לחדשות שאי אפשר להתנתק מהן? לאש, לאובדן ,לכאב? מאד התלבטתי ודווקא החדשות עצמן הן אלו שתנו לי את התשובה. בכתבות ובראיונות שהתפרסמו בחדשות ובעיתונות עם המשפחות שבתיהם נשרפו עד עפר קראתי את המילים הבאות (ציטוט מידיעות אחרונות): " אף אדם לא נפגע וזה הכי חשוב. רכוש ובתים ניתן להשיב ולבנות מחדש, אפשר לתקן הכול. נשקם, נבנה והכל יָשוב להיות כמו שהיה, אולי אפילו טוב יותר.". המשפחות איבדו את כל רכושם אך לא איבדו את האמונה, את התקווה שיהיה טוב יותר. אמון ואמונה הם הנושאים הבולטים עבורי השנה בפרשה. האמון שרוכש אברהם לאליעזר, האמון של אליעזר בה' (אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם ), האמון שנותנת רבקה באליעזר ולבסוף האמון שנותן יצחק ברבקה. פרשת חיי שרה מלאה באמון, מלאה באמונה. השורש של המילים האלו הוא א.מ.ן. אמן הוא יוצר, הוא יצירתי, הוא מחדש כל הזמן, בכל פעם יצירה אחרת שונה מקודמתה. כך גם האמון והאמונה. עליהם להיווצר כל הזמן, להתחדש, לצאת מתוך התנאים החדשים שקיימים ולהיות מופנים למקומות לא ידועים. להאמין למשהו חדש, להיפתח לאמונה גדולה וחזקה יותר. אברהם שולח את עבדו הנאמן למשימה אחת ומיוחדת: למצוא כלה לבנו. לא משימה קלת משקל היא. כל עתיד המשפחה, כל המשכיות הברית עם ה' תלויה במשימה הזו. זו משימה אחת ויחידה, אליעזר מעולם לא עשה תפקיד דומה ולעולם לא יחזור על תפקיד זה. ואברהם נותן בו אמון מלא שיבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. החל מהשבועה שהוא משביעו: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְאַשְׁבִּיעֲךָ ... (עפ"י רשי, תחת ירכי, כלומר באזור ברית המילה) ועד שליחתו למשימה הכל כך עדינה בלי הוראות מיוחדות: כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק. לקחתָ. בלי שאראה אותה קודם, בלי שאאשר אותה, בלי לשאול את הנער. אברהם יוצר פה אזור חדש של אמון מתוך אמונה מוחלטת, האלוהים שלי יהיה אתך במשימה הזו יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. ואליעזר, מייצר סגנון חדש של אמון משלו כשהוא יוצר עם ה' (שהוא אלוהי אדונו) הסכם. והָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. רבקה, היא בכלל פורצת דרך בתחום של אמון . במילה אחת אֵלֵךְ היא עוזבת את בית אמה והולכת עם איש זר למקום זר, להתחתן עם איש עליו אינה יודעת דבר. כל גיבורי הפרשה מסכימים לעשות דבר שמעולם לא עשו, מסכימים להתמודד עם מציאות חדשה, מאמינים שבעתיד טמון טוב, שיש מי שיעזור להם למצוא את הטוב הזה. בשבוע שעבר קראנו את פרשת וירא שהייתה פרשה קשה ודרמטית, והנה השבוע מגיעה פרשה מנחמת, פרשה של אהבה. השבוע הפרשה עוזרת לי להתמודד עם המציאות שלנו. השרפות ותוצאותיהן הן ניסיון קשה ודרמטי. אולי בעקבותיהן יגיעו לנו ימים של יצירתיות, של התחדשות, של חסד ושל אהבה. שלא נפסיק להאמין, שבת שלום.
מקדישה את השיר המצורף של ישי ריבו לכל מי שעומד בניסיון: "אנא אלי שמע קולי, ותן לי את הדעת להבין הכל, כי רק אתה יכול לתת לי את הדעת לשנות ולשפר ולתקן"