פרשת וישלח עוסקת בשינוי, שינוי משמעותי. הפרשה מתארת באופן מופלא את השינוי התודעתי שעובר יעקב. שינוי שבא לביטוי בשינוי שמו, מקום מגוריו, התנהגותו ואפילו בשינוי פיזי בגופו. אפשר לקרוא לה: פרשת ה מ ה פ ך.
אנחנו, כאמור, מלווים את יעקב ומשפחתו במסעם חזרה ארצה, לארצו ומולדתו. החלטה שהתקבלה בלב שלם ובעידוד אלוהי אבל דורשת התמודדות משמעותית ביותר. ההתמודדות של יעקב מול עשו אחיו.
יעקב יודע שאחיו מחכה לו כבר עשרים שנה מאז גנב את ברכתו וברח מהבית, מבחינת יעקב, אלו הן עשרים שנה בהן עשו מתכנן כיצד לנקום את נקמתו.
כשיעקב שומע משליחיו שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש הוא נבהל
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים--לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
יעקב מפחד. הפחד מנהל אותו: דרכו הוא חושב, דרכו הוא מבין, דרכו הוא פועל.
הפחד מצר את יכולותיו. הפחד חוצה אותו לשניים, מפזר את כוחותיו, מעכב אותו. כדי להציל את נפשו, כדי לכפר על חטאו מלפני עשרים שנה יעקב מתכנן תחבולות, שולח שליחים ומתנות, משקיע כל כך הרבה אנרגיה בלכסות על תחושת האשמה והחרדה שלו
ובנוסף פונה לה' ומבקש הצלה
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים.
יעקב מבקש הצלה מיד אחיו אבל בעצם מבקש הצלה מעצמו, מחשדנותו, מפחדיו, מרגשי האשמה שלו, ממצפונו המציק לו, מהידיעה שאינה נותנת לו מרגוע שהוא אינו ראוי לכל מה שיש לו.
איך אפשר להציל אדם מעצמו? זו כנראה הדרך היחידה-
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.-
בסופו של דבר, אחרי שניסה את כל הדרכים הידועות, יעקב נשאר עם עצמו ומתמודד עם "איש" עד עלות השחר.
הפרשנים חלוקים בדעתם אם היה איש כזה באמת (שר צבאו של עשו?), או שמא זה היה מלאך, או שזהו תהליך נפשי פנימי שיעקב עבר בלילה האחרון שלו, לפני פגישתו עם אחיו.
אני חושבת שכל אחד מכיר את המאבק הזה, המאבק שקורה כשנשארים לבד, עם הפחדים הכי גדולים, עם מעמקי תהומות הנפש, במקומות החשוכים שכל שעומד לנו הם כוחותינו. ויעקב, הלוואי על כולנו, יכול. יכול לעמוד במאבק, יכול לנצח את הכוחות המורידים האלה, יכול להגיע לבוקר בידיעה שעמד במבחן: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
בלילה מכונן זה קרו כמה דברים: יעקב נאבק באיש (בעצמו) ויכול לו, דרש מהאיש ברכה לפני שישחרר אותו וקיבל שינוי שמו:
וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.
יעקב מקבל פטור מהשם שעיצב את חייו, השם שניתן לו בגלל שנאחז בעקב אחיו שנתן לו כוח, השם שכיוון אותו להיתלות בהצלחה של אחרים, להתהלך בדרך עקומה, וקיבל שם חדש: ישראל. זה הישר בעיני האל. זה שמתמודד באמת מול אנשים וגם מול אלוהיו. זה שיכול. (בהמשך ספר בראשית הוא יקרא לפעמים יעקב ולפעמים ישראל, ללמדנו ששני החלקים ממשיכים לחיות בתוכו)
במקביל קרה דבר נוסף, האיש לא הצליח להכניע את יעקב אך הצליח לפגוע בו בכף הירך שלו: וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. מעתה והלאה יעקב ימשיך בדרכו והוא צולע. זכר למאבקו, זכר לפגיעותו, זכר לאנושיותו.
ומה עם הפגישה עם עשו? היא עוד לפניו.
יעקב מגיע בחיל ורעדה לעשו, בעיניים מושפלות מעביר את כל משפחתו לפניו, כל כך חושש מהרגע, כל כך מטושטש מהרגשות הפנימיים שלו שהוא לא רואה את שמחת אחיו הנרגש, הרץ לקראתו, מחבק, מנשק ונושא קולו בבכי. עשו מסביר ליעקב: אין לי צורך במנחות פיוס ויעקב, לאחר שמשתחווה לאחיו שבע פעמים, אומר את המשפט הזה:
קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.
קח נא את ברכתי- קח בחזרה את הברכה שניתנה לי שלא ביושר, הברכה: כל הרכוש הזה, העבדים, המשפחה הגדולה- הם בעצם שייכים לך, הם הברכה שלך.
יעקב במשפט אחד פורק את אשר הוא נושא בליבו כל כך הרבה שנים.
שנים של בריחה ועבודה קשה ותלות בהחלטות של אנשים אחרים נגמרו במשפט אחד: קח נא את ברכתי ושחרר אותי מהעומס הזה שמקשה עלי לראות את המציאות.
עשו מתרצה, הפיוס נשלם, יעקב ייפגש גם עם אביו הזקן וברבות הימים יביא אותו לקבורה יחד עם עשו אחיו.
תם ונשלם הסכסוך המשפחתי הזה, בשבוע הבא יתחיל אחר...
אבל בינתיים אני נשארת עם המתנה הנהדרת של שיעור בהשתנות.
איך אפשר לשחרר את החוויות מהעבר השוכנות בנפשנו, משפיעות על תפיסת המציאות שלנו והופכות אותה לאשליה מפחידה, איך אפשר להתמודד עם המקומות האפלים ולצאת מחוזקים, גם אם חבולים, איך אפשר להיות ישראל וגם יעקב- לפעמים ישרים ומדויקים ולפעמים עקומים ומסובכים.
השבוע גם אני שלחתי. שלחתי ילד לצבא. שילוח המלווה בפחד ובדאגה, בהשלכות מחוויות של אחרים ומקשיים אישיים שלי, שילוח הדורש אומץ לב ואמונה, כוחות נפש וקבלת המציאות. מתוך הפרשה אני לומדת על הדרך שעלי לעשות כדי להתמודד עם הכוחות האפלים, על הדרך שתעזור לי לחזור למקום שלי, המקום בו הכול ישר ונכון, בו הכול אפשרי ומובן, המקום בו אפשר להתמודד, לעמוד בניסיון ולהיות יכולים.
שבת שלום לכל היכולים.