וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.
פרשת ויצא מלווה את מסע ההתבגרות של יעקב. יעקב, יושב האוהלים, התינוק שנאחז בעקב אחיו כדי להגיח לעולם, הבן האהוב של אמו שנעזר בה כדי להשיג ברכה לא לו, נאלץ לברוח מביתו וממשפחתו. התרמית שעשה לאביו ולאחיו מבריחה אותו ומוציאה אותו למסע, מסע לגילוי הכוח שלו. לא לבד יוצא יעקב לדרך, הוא יוצא מלווה בברכת אביו וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. ד וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. ויותר מכך, הוא מקבל את ברכת אלוהיו : וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. יעקב בחלומו מקבל ברכה נדיבה ומרגשת מאלוהים, ברכה שאפילו אביו לא זכה לקבל. אנוכי עמדך, ושמרתיך ולא עזבתיך. עם ברכה כזאת הדרך ברורה וקלה, ברכה כזאת מאפשרת לאדם לעשות הכול, היא משחררת את כל הפחדים, את כל המחסומים, פותחת את כל האפשרויות. כמעט. מעתה והלאה הכול אפשרי, אבל מה לגבי מה שהיה? האם ההבטחה הזאת גם משחררת מחרטה על טעויות העבר? מפגיעות שפגעתי? משקרים ששיקרתי? האם השגחתו של ה' יכולה להועיל כאשר אדם לא שלם עם עצמו? יעקב יוצא למסע חייו עם ברכה גדולה ונפש מסוכסכת. כבר בתחילת דרכו הוא מגלה תגלית גדולה, אולי הכי גדולה שאדם יכול לגלות: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. יעקב מקיץ משנתו. יתכן שמקיץ משנת הלילה שלו אך נראה שמקיץ משינה עמוקה יותר, שינה תודעתית. עד כה הוא ישן. הוא התנהל מתוך חוסר מודעות למצבו, להשפעת מעשיו, לתוצאותיהן. עד כה הוא היה כתינוק המובל ע"י אמו. והנה הגיעה ההתעוררות: יש ה' במקום הזה ואני לא ידעתי. לא ידעתי שיש מי שמשגיח על מעשי, לא ידעתי שיש מי ששומר עלי, לא ידעתי שיש מישהו שיש לו תכניות לגבי, לא ידעתי שיש מי שרואה אותי, שאכפת לו ממני. לא ידעתי ועכשיו אני יודע. הידיעה הזאת מאפשרת ליעקב לעשות ניסים ונפלאות: לגלול את האבן הכבדה מעל פי הבאר, לבכות מהתרגשות כשהוא פוגש לראשונה את אהבת חייו רחל, לשאת את התרמית בה ניתנה לו האשה הלא נכונה ולהמשיך לעבוד אצל לבן גם עבור רחל ועוד שנים רבות אחר כך. ידיעת האל אפשרה לו להצליח בגידול הצאן ובצבירת רכוש רב ויִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי-לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. היא גם עוזרת ליעקב להחליט לחזור הביתה. לאחר שלרחל ולו נולד הבן המיוחל, יוסף, הוא לוקח את כל בני משפחתו וכל רכושו ושוב הוא בורח, הפעם מלבן, בלי להיפרד. הקריאה בפרשה מלמדת אותי כי ברכת האל אינה מתכון לשקט נפשי, הצלחה כלכלית לא מבטיחה את שמחת הלב, השגחה אלוהית לא מבטיחה חיים מאושרים, ואפילו הידיעה שיש אלוהים במקום הזה לא תמיד מאפשרת לחיות חיים ללא מאבק. מה חסר ליעקב? מה חסר כדי למצוא את השקט שבנפש? מה חסר כדי להפסיק חיים של מאבק? כדי להפסיק לברוח? מה צריך כדי לחיות חיים של שקט ושמחה? כדי למצוא את התשובות לשאלות האלה צריך להמתין. אולי הן ימצאו אצל יוסף, הילד שהחזיר את משפחתו לארץ כנען (ואח"כ גם הוריד אותה למצרים). ובינתיים, נישאר בידיעה: אין לי שום ספק בך, אתה בי ואני בך, רק אל תיתן לי לשכוח: אכן יש אלוהים במקום הזה.
שבת שלום