עבר שבוע שחציו חג ואנחנו בשנה חדשה, מתקרבים מאד לסיום הקריאה של התורה כולה. סיום הקריאה הנחגג בשמחה גדולה (שמחת תורה) מהול תמיד בכאב, כאב הפרידה ממשה, אבינו הרוחני והמנהיג הגדול ביותר של עם ישראל בכל הזמנים.
השבוע אנחנו קוראים בפרשה הקצרה ביותר בתורה, פרשת וילך בת 30 פסוקים בסה"כ. בפסוקים אלו אנחנו מלווים את משה כשהוא נפרד מהעם.
" וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. " לאן הלך משה? הרי כל העם עומד ניצב לפניו. עפ"י הפרשנים העם שב, כל שבט למחנהו ומשה הולך לו משבט לשבט ונפרד מכל אחד בברכה אישית. תמונה קורעת לב ממש.
מענין לראות איך משה בוחר להיפרד מהעם:
משה יודע מה צפוי לעם, הוא ויהושע מקבלים את המסר מה' ללא כחל ושרק:
יֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. ..
וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
העם ילך לאיבוד. הוא יאבד את דרכו, את ארצו ואת אלוהיו. כל המצוות, החוקים והדברים לא יעזרו. רק דבר אחד יוכל להחזירו: השירה
לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
משה מחזק את בני ישראל: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל-תִּירְאוּ ומלמד אותם שירה.
היום אנחנו נמצאים בעשרת ימי תשובה, כמה ימים לפני יום כיפור. יום כיפור בו אנחנו מבקשים סליחה על אובדן הדרך, על הפניית העורף, על הטעויות, השגיאות והמעידות. מי שחושב לרגע שהוא ממש בסדר, מוזמן לקרוא את סדר הווידוי של יום הכיפורים, אולי יופתע מכמה רשימת הווידויים תואמת את חיי היום יום שלנו.
בתוך התפילה הארוכה והמערטלת של יום כיפור נמצאים מזמורים רבים, שירה רמה בוקעת מבתי הכנסת ביום הקדוש והנורא.
משה מלמד את בני ישראל את הדרך לשוב, דרך שקיימת לנו עד היום.
החזרה לעצמי, לטוב שבי, למקום המהותי לא נקנית בדרך של ייסורים והלקאה עצמית. היא נקנית בדרך של שירה. שירת הודיה על הקיים, שירת בקשה על הרצוי, שירת הלל על נפלאות ה' ועולמו, שירת תחנונים ושירת ברכה.
השירה אינה שירה קלת דעת, זוהי שירת הלב. הלב שנפתח ומבקש למצוא את הדרך חזרה לשמחה, לאהבה, לשקט ולטוב. שירה שקורעת שערי שמיים ומחברת את כל חלקי הגוף והנשמה.
"יַעֲלֶה תַחֲנוּנֵנוּ מֵעֶרֶב, וְיָבוֹא שַׁוְעָתֵנוּ מִבֹּקֶר, וְיֵרָאֶה רִנּוּנֵנוּ עַד עָרֶב."
בשבת זו, שבת שובה, יש לנו אפשרות להיזכר איך נפרדים ממה שנגמר, איך חוזרים לעצמנו, ואיך פותחים את הלב.
שתמיד נמצא את השיר הנכון, את שירת חיינו.
שבת שלום וחתימה טובה