קריאה בפרשת ואתחנן מרגשת אותי שוב ושוב. איזו פרשה נפלאה, מלאה בכל טוב היהדות, אפשר אפילו לכנותה בשם של אוסף להיטים: "תורת ישראל- המיטב". ומתוך כל המיטב הזה, במה אבחר להתמקד? במילותיו קורעות הלב של משה המתחנן בפני ה' להזדמנות אחרונה להיכנס לארץ? בהוראות המפורשות לא לעבוד עבודה זרה, לא להסתנוור מאורות זרים, מתמונות, מכוכבים (מתמונות של כוכבים..)? בעשרת הדיברות המובאות שוב בפני העם? במילים המרעידות הפותחות את התפילה: שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד? במילים המוכרות מההגדה של פסח: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ, עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם;? או בהבטחה החד משמעית: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. כל כך הרבה דברים מאירים ומרגשים, שפע בלתי נגמר של דברי חיזוק וכוח. במה אבחר? אני בוחרת להתמקד באהבה. הפרשה מלאה במצוות וחוקים, הוראות ברורות ואיסורים חד משמעיים, תזכורת מהרגעים המכוננים למרגלות הר סיני, מהיציאה הדרמטית מארץ מצרים. פסוקים באמת עוצרי נשימה ומעוררי יראה. ובסוף נאמר: הכול בא מהאהבה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם--וַיִּבְחַר בָּכֶם: כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים. ח כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם וְיָדַעְתָּ, כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים: הָאֵל, הַנֶּאֱמָן--שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו, לְאֶלֶף דּוֹר. אהבה. הרגש המופשט והבלתי ממשי. הקובע את איכות חיינו, את מצב רוחנו, משפיע על ימינו ועל לילותינו. משה נושא את דבריו האחרונים לפני העם: מצוות, דיברות, חוקים והוראות להמשך הדרך, ובין מילותיו אני שומעת אהבה גדולה. אהבה גדולה יש בקולו כשהוא מתחנן בפני בני ישראל: אני לא אהיה אתכם לדאוג לכם, בבקשה בבקשה תזכרו את מה שחשוב. מתוך אהבה הוציא ה' את בני ישראל ממצרים, דווקא למדבר הגדול. מתוך אהבה גדולה נבחר עם ישראל, העם הנחשק בעיני ה', לעם סגולה. דווקא בגלל שהוא קטן. באהבה ניתנה הארץ הזאת לבני ישראל, ארץ מלאה בכרמים וזיתים ובתים וכל טוב, ובניגוד לגרסה של דתיה בן דור, לא אנחנו בנינו, נטענו וסללנו. קיבלנו מן המוכן. באהבה. ומה אנחנו נדרשים לתת בתמורה? וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. לתת אהבה. כל אחד יכול לצקת את התוכן שלו למילים הנפלאות האלה: לאהוב את החיים, לאהוב את עצמי כברואת השם, לאהוב את מה שמגיע לחיי, לאהוב את מה שעוזב את חיי,לאהוב את מצוות התורה, לאהוב במלוא המידה המתאפשרת. לתת אהבה לאלוהינו כשאנחנו צריכים עזרה אבל גם כשהכול טוב, כשיש כרמים וזיתים ובתים וילדים. לתת אהבה באופן יומיומי ולהעביר את זה הלאה, לילדינו: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. להעביר להם את הדיברות המנחות אותנו בחיינו, את הבחירה בהקשבה לקול הפנימי המכוון אותנו במקום למראה עיניים המסנוור אותנו, להעביר להם את משמעות היציאה מעבדות לחרות, את הידיעה שאנחנו לא לבד בעולם הזה, ואת מתנת האהבה. האהבה המביאה חסד, מביאה שמחה, מביאה מזור, מביאה תיקון, מביאה הצלה, מביאה אמונה. מאחלת לנו שבת של אהבה.