פרשת וארא היא הפרשה בה מתחיל תהליך השחרור של עם ישראל מעבדות.
התהליך מתחיל במסע שכנוע. שכנוע של מי? כביכול של פרעה אך בעצם משה צריך קודם לשכנע את עמו.
מיד בפתיחת הפרשה, לאחר נאום ה' למשה, נאום המבטיח הצלה, גאולה, בטחון וישועה ע"י הקב"ה, וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ומה היתה תשובתם? וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.
אני כל כך אוהבת את הפסוק הזה, הפסוק המתאר אותנו, בני ישראל, יום יום, שעה שעה. הפסוק שמתאר כל כך יפה איך אנו, בני האדם, נראים כשאנחנו חסומים ע"י הקשיים של עצמנו, האמונות הישנות שלנו, הפחדים שלנו. ע"י עבודה קשה.
חברה שאלה אותי עם עבדתי קשה על ערב שהעברתי בקהילה. קשה? איך בוחנים אם עבדתי קשה? מה קובע- האם עבדתי הרבה שעות או האם נהניתי מכל רגע? האם השקעתי מידיעותיי, מרצי וזמני או האם למדתי המון ויצרתי קשרי עבודה טובים?
כשיש משמעות לעבודה שלי, כשאני נהנית ממנה ורואה את פירותיה, העבודה אינה קשה מדי. העבודה הקשה של בני ישראל היתה עבודה חסרת תכלית, שלא נגמרת אף פעם, שמנותקת מהרצון שלהם, מהאמונה שלהם ושאינה נושאת פירות.
רוב הפרשנים מפרשים את מצבם של בני ישראל כעובדי עבודה הקשה וקוצר הרוח בגלל הפחד מפרעה, שנות הגלות הארוכות ושכחת המורשת.
אולם הרלב"ג מביא פרשנות אחרת ומעניינת. בפרשה הקודמת נאמר לנו וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם. וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.
כשאהרון דיבר את כל הדברים שמשה אמר לו, העם האמין, קד והשתחווה בענווה ובאמונה.
ואילו הפעם משה הוא המֵדָבר. וכך מפרש הרלב"ג: "והנה דיבר משה אלו הדברים אל בני ישראל בזולת אמצעות אהרן, ולא האמינו ישראל לדברי משה, מפני קוצר רוח משה להתבונן בסידור דבריו כראוי כדי שיְיַפֶּה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באוזניהם – והיה זה כן מפני רוב התבודדות משה בהשגות האלהיות כמו שקדם"
עפ"י הרלב"ג כשמשה מדבר בזולת אהרון (ללא אהרון) העם לא שומע אותו כי משה הוא זה שקצר רוח. משה רגיל להתבודד עם צאנו, להיות לבד עם עצמו ועם האלוהים, הוא אינו יודע לדבר אל האחרים. אולי לכך התכוון כשאמר שהוא ערל שפתיים. משה הכיר את עצמו וידע שהוא יודע את האמת, אך לא יודע לתווך אותה הלאה. לא לעם שלו ולא למלך מצרים שבארמונו גדל.
השילוב הזה של עם שליבו סגור ומחשבתו מפוזרת ושל מנהיג שמתקשה לדבר עם העם בשפתו מעכב את תהליך הגאולה.
הפרשה מלמדת אותי לשים לב לאחריות שלי כמובילה וכנתמכת. מזכירה לי ללמוד לפתוח את הלב ואת הקשב, לתת לה' מקום לפעול בחיי ללא התנגדות ופחד ולמצוא את המילים הנכונות על מנת לקרב אלי את שותפיי למסע.
שבת שלום