פרשת האזינו, הפרשה הראשונה שאנו קוראים בשנה החדשה, היא דברי השירה של משה אל העם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם. אחרי שסיים לדבר באוזני העם, משה מוסר את דבריו האחרונים בשירה, שירה נפלאה המסכמת את המסר המרכזי של התורה לעם ישראל: אתם העם הנבחר. עליכם לזכור זאת, לזכור ולא לשכוח, כי כאשר תשכחו, וזה יקרה, יגיע העונש, הסבל והכאב. בשפה מרוממת נפש ובדימויים עשירים מעולם הטבע פונה משה אל בני ישראל: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והם, מקום מלוכתו של הקב"ה, הם העדים לדברי משה. יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי
הדברים של משה יורדים ומחלחלים כמטר (מהשמיים) וכטל (מהארץ), דברים מעוררים, טבעיים, חיוניים, מרווים כמי הטבע. משה מזכיר את גודלו ועוצמתו של האל אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. ומזכיר את מצוותו של כל אחד מעם ישראל: זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.
לזכור. לזכור מאיפה באנו, לזכור מי הביאנו עד הלום, לזכור שאנחנו לא לבד בעולם, לזכור שיש מי שדואג ושומר ורואה, לזכור שלא הכול בידינו, לזכור שלא הכול אנחנו מבינים, לזכור שנפלאות דרכי האל. לזכור שהעולם לא נוצר יחד איתנו ועוד ימשיך הרבה אחרינו. כך היה לדור ודור, מימי יציאת מצריים. יש תקופות בחיים: תקופות המדבר, תקופות בו אלוהינו נושא אותנו על כנפיו כמו נשר את גוזליו, ותקופות של שפע, עושר, דבש ושמן וחמאת בקר וחלב צאן . ואז- וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ; וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ,
ואז משמינים, וגדלים וחושבים שהכול בזכותנו ובעוצם ידינו, ושאנחנו יכולים לנצח את הטבע, לנצח את הכאב, לנצח את המיגבלות ולשכוח וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ. ואין לנו יותר אלוהים. ומה העונש? העונש הנורא מכל וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם כל השאר: הגלות, הישימון, האובדן, החוסר- הם תוצאות הסתרת פניו של אלוהינו. אין לכם אלוהים? תראו איך נראה עולם בלא אלוהים.
זוהי כל התורה על רגל אחת: יש בורא לעולם הזה. לא לשכוח! זכרו- זכרו לראות את הברכות שאנחנו מקבלים, את הטוב הנמצא בעולמנו, את הטוב שאנו יכולים לתת, זכרו לקבל את מציאות חיינו לא להיאבק בה, לא להתמוטט ממנה, להשתמש בה כדי להיטיב את החיים. כי כאשר נשכח כל זאת, ונחשוב שאנחנו מלכי העולם: מהר מאד נגלה שאין שמחה, ואין הצלחה, ואין ברכה בעולם שאין בו אלוהים.
בשבת זו, שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבת הנקראת "שבת שובה", יש לנו הזדמנות לשוב ולהיזכר, לשוב ולדייק את דרכינו, לשוב ולבחור בדרך שבה יש הכרת הטוב, ראיית היש, הכרה שיש מי שמורה לנו את הדרך אם רק נהיה מוכנים להכיר אותו, להקשיב לו, לזהות את הסימנים. לשוב ולהתחיל שנה של שינויים בונים, מחזקים ומפתחים.
שתהיה לנו שבת ראשונה ונפלאה בשנה החדשה.