על הניסים ועל הנפלאות...
פרשה מרובת ניסים יש השבוע: קריעת ים סוף, הפיכת מים מרים למתוקים, קבלת מן מהשמיים, הוצאת מים מהסלע, הניצחון על העמלק וקבלת יום אחד חופשי מדאגות: השבת. לאחר מופע הקוסמות האלוהי הזה ניתן לצפות שבני ישראל יהיו מלאי הכרת תודה ויראת השם, יעשו כדבריו וילכו אחריו באש ובמים. הרי חיילים בצבא הולכים אחרי מפקדיהם בשביל הרבה פחות. אבל לא, מסכת התלונות לא נפסקת: וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.(פרק יד' , יא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.(פרק טז' ג) וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא (פרק יז',ג)
הצמא, הרעב, הפחד. חוסר הוודאות. האויבים הגדולים שלנו. חזקים יותר מהאמונה שעדיין לא התפתחה, מתחושת החופש החדשה, מתחושת היכולת שאיננה. בני ישראל רק יצאו מעולם של עבדות, עולם בו חיים את הרגע, חיים גשמים שמחייבים סיפוקים מידיים. שום נס, גדול ככל שיהיה, לא יכול לשנות את ההוויה שלהם, הווית העבדות. העבדות משנה את צורת ההסתכלות של האדם: הסתכלות דורשת. דרישה מהסביבה שתמלא אחר החסר שבי, שתתן ותיתן לי כדי למלא את תחושת האין, הסתכלות על מה שאין מתוך ציפייה לדבר שלא יגיע. ציפייה ואכזבה. מתוך עולם הכזב, העולם השיקרי, כועסים על הסביבה שלא מילאה את הרצונות שלנו, מחזקים את האשליה שמילוי הרצון שלי נמצא בידי מישהו אחר. בעולם של חוסר אמונה, יש תהליך של בדיקה- מה יקרה עכשיו? איך תציל אותנו עכשיו? שוב רע לנו, מה תעשה? ואלוהים, כאב דאגן, מפנק ומפנק. עוד נס ועוד נס, ועדיין לא מרוצים.
בהגדה של פסח, בשיר הידוע דיינו, עשו חכמנו תיקון למקום הזה: כמה מעלות טובות למקום עלינו...גם הוציאנו ממצרים וגם עשה בהם שפטים וגם... וגם .. וגם.. 15 מעלות הם ספרו, 11 מהן קרו לפני מעמד הר סיני. בדרכם והשראתם, גם אני סופרת את ברכותיי, מזכירה לעצמי את חסדיי, את המעלות שקיבלתי, מתמקדת בהכרת הטוב, בהודיה על הניסים: יציאתי מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, מאפלה לאור גדול. ועל הנפלאות: משפחתי הנפלאה, חברותי הנפלאות, קהילתי הנפלאה, מוריי הנפלאים, הטכנולוגיה הנפלאה שעוזרת לי להפיץ את מחשבותיי. מודה ומנסה להישאר ולהתחזק בעשיית הטוב ובראיית הטוב, לנוח בטוב המתוחם.