וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. השבוע אני שמחה לארח בפרשת בלק את איריס ברקוביץ. איריס ואני הכרנו דרך הפייסבוק ופיתחנו חברות וירטואלית איתנה החוצה זמן ומרחק. איריס היא עובדת סוציאלית ומדריכה לחשיבה הכרתית , מטפלת ומלווה בתהליכי צמיחה התפתחות והתעוררות. הרי לפניכם: פרשת השבוע של איריס ברקוביץ
פרשת בלק : בא לקלל ונמצא מברך הדמויות המרכזית בסיפור המופיע בפרשת בלק (במדבר כב ב – כה- ט) הן בלק בן ציפור, מלך מואב החושש כי עם ישראל עומד להילחם בו , ובלעם בן בעור, נביא גוי מהולל וסתום עיין (אך רואה למרחוק) בעל כוח מיסטי, וכמובן האתון שלו שפתחה את פיה והייתה דוברת למלאך השם. בלק פ ו ח ד (כועס ושונא) מישראל, בלעם פ ו ח ד מהאתון שלו וכועס עליה כשאינה נעתרת לו ומורדת (והרי זאת אתון שהוא אוהב ומכיר היטב) והאתון מ פ ח ד ת ממלאך אלוהים הנגלה אליה וחרבו שלופה בידו . בפרשה הזו יש מופעים של כעס, פ ח ד, מיסטיקה של מילים ודיבור (נס האתון הפוצה את פיה) -כוחן של מילים כתובות ומדוברות ,ברכות וקללות וסמלים פסיכולוגיים. כשבלק מפחד כי ראה מה קרה לאמורי, הוא מנסה לחפש ישועה בעל –טבעי, הוא קורא לבלעם (ספק נביא ספק מכשף ) כמכת מנע כדי שיקלל את ישראל. לפעמים כשעולה בנו פחד ותחושת אי וודאות, נמצא עצמנו מתפתים ופונים לעולם המיסטיקה- למתקשרים למכשפים ולחוזי עתידות. כביכול אם נהיה בשליטה על ההווה והעתיד אז הפחד יירגע....והרי אין לנו באמת שליטה על העתיד או על ההווה אלא רק ה ש פ ע ה דרך אמונה, השתדלות, קבלה והכרת הטוב. יש לנו את יכולת הבחירה להשפיע על המציאות בחלקיות וללא תלות בתוצאות, ההשפעה מחזירה את הכוח אלינו והשליטה היא חלק מתפיסה אשלייתית שהכוח הוא בחוץ ואני יכול לשלוט על המתרחש וכמובן שזה מביא תמיד אכזבה כי אין את קבלת המציאות כפי שהיא. אלוהים אומר לבלעם ללכת אך אומר לו שהוא ישים את הדברים בפיו : "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם; וְאַךְ, אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ--אֹתוֹ תַעֲשֶׂה." בלעם לא יודע מה הוא הולך להגיד ויש כאן מאפיין פסיכולוגי ורוחני מעניין – לפעמים הלא מודע יוצא מפינו מבלי דעת (מה שקוראים בסלנג: פליטה פרוידיאנית) ולעיתים הנשמה הגבוהה, המהות, תזרים ידע דרכנו וניחשף למילים בפעם הראשונה דרך דיבורנו- כמו נהיה כלי למילים- הנסתרות הגלויות המגלות והמאירות. ואז מגיע הדיאלוג בין בלעם ואתונו- וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, וַתִּלָּחֵץ אֶל-הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל-הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ. כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ-יְהוָה, עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר, אֲשֶׁר אֵין-דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. כח וַיִּפְתַּח יְהוָה, אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ-חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. ל לא וַיְגַל יְהוָה, אֶת-עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ; וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ, בשיחה המתנהלת בין בלעם והאתון שלו יש קשות עורף וגסות רוח של בלעם מול מוסריותה, רגישותה ואנושיותה הנוגעת ללב של האתון, ששואלת אותו שאלה על נאמנות ומסירות - וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל-בִּלְעָם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר-רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה--הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה; וַיֹּאמֶר, לֹא. ואז בלעם מצטדק כי מבין שהיה לא הוגן וחסר אמון. שהרי האתון רואה את המלאך ובלעם לא רואה אותו – וזה משול למאבק בין המודע והלא מודע, משהו מהנסתר מפעיל את בלעם והוא לא רואה את זה עד הרגע שהוא מבין ומתעורר ואז רואה את האמת. האתון כמו אומרת ומשקפת לו – "אתה לא רואה? תתעורר." וברכת בלעם : וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים. ג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. ד נְאֻם--שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל: אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. " ועל כך נאמר –בא לקלל ונמצא מברך. מה הם קללה וברכה? הכוח שאנו נותנים למילים שבכוחן לבנות ולהרוס, לברך ולקלל. הרעיון שלמילים יש משמעות עמוקה ומשפיעה הוא ידוע, כמו למשל לשון הרע(רכילות), עין הרע (אנרגיה לא טובה דרך מילים מתחרות ומקנאות שמשפיעה עליך ) וכו' ולעומת זאת מילים טובות שנאמרות מהלב, מברכות ומאירות, יכולות לרפא ולחולל ניסים- כך הברכה, הבקשה והתפילה. הפרשה מלמדת אותי על כוח האמונה, על כוחה של המילה המדוברת והמברכת ועל הראייה שמעבר לגשמי - אזור הדמדומים שבין הנסתר לגלוי - כוחות טבעיים ועל טבעיים, על מאבקים פנימיים וחיצוניים. כמו גם על הקו הדק בין שנאה ואהבה, קללה וברכה. מאחלת ומייחלת שנדע לטפח את כוח המילה המדוברת והכתובה - שיהיו אחדות ומיזוג בין מחשבה לב ודיבור, ושמילותינו יזרמו מתוך מהותנו הטובה והמחוברת ממעל ופחות מתוך עומס – קנאה כעס ופחד. שנברך ונתברך, נודה נתפלל ונבקש מתוך נקודת הבחירה שלנו להשתדל ולהשפיע בכוח מיטיב, אוהב, נאמן, מסור ונותן, להבדיל משליטה, כוחנות, ציפייה ותלות בתוצאות. שבת שלום וברכה.
תודה איריס על הדגשת ההבדל בין מעשים הנובעים מניסיונות השליטה שלנו, מגיעים מתוך פחד ואי וודאות כאשר אנחנו מתקשים לראות, ושהתוצאות שלהן הם קללה ואכזבה. ובין מעשינו המגיעים מתוך אמונה, בטחון וקבלה שתוצאותיהם מבורכות, שמחות ומיטיבות. במילותיה של מורתנו האהובה ימימה אביטל: "דיוק מדיוקים של הדיוק קשור לסיבי הלב העונים" שתהיה שבת מבורכת, שבת שלום.