השבוע אני מארחת בפרשת "אמור" את בנצי דעבול. בנצי הוא חבר בקהילת "ואהבת" בזכרון יעקב ועוסק בפיתוח עסקי . בתחילת השנה, כשבקשתי מבנצי לבחור פרשה להתארח בה והוא בחר בפרשת אמור, הוא נראה לי ממש גיבור. מכל פרשות התורה, מי בוחר פרשה כזו מספר ויקרא? היום, אחרי שקראתי את דבריו של בנצי אני מבינה שהוא גיבור עם סיפור. הרי לפניכם: פרשת השבוע של בנצי דעבול.
"אחרי מות קדושים אמור" כך היה אבי ז"ל נוהג לקרא את הפרשיות האלו. בפרשת אמור אנו מוצאים: איסורים על הכוהנים, והאיסור להיטמא למתים, הנשים שאסור להם להינשא אליהן, הלכות קדושת הכוהנים, איסורים החלים על הכהן הגדול והמומים הפוסלים כהן מלשרת המקדש הגבלות על קורבנות ומקריבים, האיסור החל על טמאים להקריב קרבנות, ולאכול קודשים, והאיסור על זרים שאינם כוהנים לאכול מבשר הקורבנות. וכן רשימת המומים הפוסלים את הקורבן ואת בנו. חגים ומנורת התמיד, המצוות הייחודיות לכל חג ופירוט חגי ישראל, לחם הפנים ונר התמיד במנורה. אלימות במחנה, סיפור על ריב בין שני אנשים, ועונשו של המקלל, דיני מכה אדם ומכה בהמה לכאורה אוסף של מצוות שהקשר ביניהם אינו ברור וחלקן הגדול אינו נעים לאוזן של הקורא בן זמננו. רבים וטובים ממני כתבו על המצוות הללו. מצאתי פרשנויות רבות, החל בהשוואה של המקדש לארמון המלך בו משמשים בקודש המובחרים שבמובחרים וכלה בפרשנות האומרת כי מגבלות אלו מייצגות את יכולת העם לפני אלפי שנים, עם עבדים המתגבש, שלא מכיל את השונה. מעם חופשי בארצו מצופה כי יכיל וישלב בבניין הארץ את כל האוכלוסייה. אני בחרתי לסכם פסקה זו בציטוט של דוקטור הו Doctor Who המופיע על קיר חדרה של ביתי הצעירה: ב900 שנה של זמן ומרחב, לא פגשתי מישהו שלא היה חשוב. “900 years of time and space and I’ve never met anyone who wasn’t important.” אני שזו פרשת בר המצווה שלי, בוחר לשתף אתכם בסיפור. נולדתי בחול המועד פסח, ובחול המועד פסח חשבתי שאחגוג את בר המצווה שלי, אולם משחלף חג החנוכה וחלף פורים, ואף על פי שהתפילין שלי כבר נחו אחר כבוד במדף הספרים בבית הורי, לא זיהיתי כל תכונה המלמדת על קיום טכס בר מצווה הממשמש ובא (למען האמת, בשנים שאחרי מלחמת יום הכיפורים, לאף אחד לא היה ראש לחגיגות גדולות). ואני שמגיל צעיר לא המתנתי להנחיות מלמעלה, התחלתי להניח תפילין מיד לאחר חול המועד בבית הספר היסודי בו התפללתי שחרית. משנבחרה שבת פרשת אמור להיות שבת בר המצווה שלי, מצאתי עצמי לומד את טעמי המקרא וקורא בה בשבת בר המצווה שלי. שנים רבות לא הטרידה אותי הדחיה הזו של קריאה בתורה מחול המועד לפרשת אמור, אולם בשנים האחרונות ניקרה בראשי המחשבה על מה היה קורה אם הייתי חוגג בחול המועד פסח את חגיגת בר המצווה שלי וקורא בתורה ביום ההולדת העברי שלי, איזו פרשה הייתי קורא? מצאתי כי בתאריך בו חל יום ההולדת שלי, ביום השני של חול המועד פסח, קוראים בפרשת אמור, אותה פרשה שקראתי בה את פרשת בר המצווה שלי. ועל כך אמר החכם מכל אדם במגילת קהלת: לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.... אֶת-הַכֹּל עָשָׂה, יָפֶה בְעִתּוֹ; גַּם אֶת-הָעֹלָם, נָתַן בְּלִבָּם--מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹקִים, מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף.
תודה בנצי על הסיפור ועל התובנות. לפעמים אפשר ללמוד לא רק מהפרשה אלא גם מהדרך אל הפרשה. דבריך מזכירים לי איך לפעמים דברים נראים לנו מקריים, לפעמים לא ברורים, לפעמים סתמיים. אבל אם לרגע מתבהרת לנו התמונה, אם יש לנו הזדמנות להבין את הקשרים המפתיעים, אם נפתח לרגע מסך הערפל, כמה יופי ופלא מתגלים אז. מאחלת לכולנו שנזכה לרגעים המופלאים האלה, נדע לשים לב אליהם ובשאר הזמן, כשהדברים לא קורים כפי שהם אמורים (פרשת אמור..), נזכור שנפלאות דרכי השם וכל דבר בעתו. שבת שלום.