הפרשה השבוע עוסקת בשני נושאים: דיני כוהנים: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. ודיני חגים ומועדים: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. בפרשה שלנו מוזכרים חגי ישראל והלכותיהם: השבת, חג הפסח, שבועות וסוכות,ראש השנה ויום הכיפורים. בין כל החגים מופיעים הפסוקים האלה, המספרים על ספירת העומר: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה.
המצווה היא לספור את הימים מדי יום, ממחרת הפסח עד לחג השבועות, במשך 49 ימים. זוהי ספירת העומר שאנחנו נמצאים בעיצומה (היום יום שישי, העשרים ושבעה לעומר). איזה מן מצווה זו לספור? לא לשמור, לא להקריב, לא לשבות מכל מלאכה. לספור את הימים. ומדוע מופיעה המצווה הזו בין כל החגים ה"חשובים"? המשמעותיים? מהי ספירת העומר ולשם מה? הרב עדין שטיינזלץ בספרו: חיי שנה, מסביר:ספירת העומר עניינה הוא הצורך להתכונן לחג השבועות. הספירה מתחילה מהיום הראשון של "החופש הגדול", יציאת מצריים ומסתיימת בחג השבועות- זמן מתן תורה: קבלת סמכותו ותורתו של אלוהי ישראל. אי אפשר להגיע להר סיני ישר ממצרים, אומר הרב שטיינזלץ. צריך לעבור תהליך של שינוי. איך הופכים מעם עבדים לעם סגולה? איך משנים את אופן החשיבה, אופן ההתנהגות, אופן ההסתכלות? ספירת העומר היא הדרך בין לבין: מסע החיפושים, הלבטים, השאלות, הציפיות והאכזבות שאנו עוברים מתחילת תהליך השחרור ועד לקבלת המצוות, מהיציאה לדרך ועד מציאת הדרך. ספירת העומר מאפשרת לנו לרתום על עצמנו מושכות שיכוונו אותנו בתוך החופש המוחלט. איננו עבדים כבר, השתחררנו מעולו של "פרעה" המעביד (מנהג שנפטרנו ממנו, דעה מגבילה ששחררנו, אדם לא נעים שהתרחקנו ממנו, רצון לא מדויק שהכביד עלינו. ולפעמים גם זוגיות קשה, מקום עבודה צר, מקום מגורים לא מתאים). השתחררנו, ועכשיו מה? עכשיו אנחנו בדרך ובדרך יש הזדמנות להתכונן, להכין את הנפש, להיפטר מהרגלי העבדות הישנים, להכיר את התכונות המעכבות ומצרות אותנו, להיפתח ולמידות מחזקות ומעלות. איך לא חוזרים על אותם הטעויות? איך לא נופלים שוב לאותם הבורות? איך מוודאים שבאמת פנינו אל הארץ המובטחת?
מי שיכול לעזור לנו לעשות את מלאכת ההכנה הזו, הן שבע הספירות שבעץ הספירות. עפ"י הקבלה שבעת השבועות של ספירת העומר משויכות לשבעת הספירות הקבליות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. בכל יום מימי הספירה אנחנו מוזמנים להפנות את תשומת ליבנו לפרט אחר בנפש בעזרת הספירות. יש לנו הזדמנות לשים לב לחסדים שבחיינו, למידת החמלה שבליבנו, לשים לב כמה אנחנו מפעילים את השיפוטיות, הביקורת והצמצום, כמה אנחנו עקביים ופועלים לקידום מטרותינו, כמה אנחנו בהודיה ובענווה בעולם, אילו קשרים אנחנו יוצרים בעולם, מה אנחנו מביאים אליו ואיך אנחנו פועלים בתוכו.
סופרים. יום ועוד יום ועוד יום חמישים ימים. ובכל יום מתכָּוונים ומתכּוננים: איך אני פונה אל האחר? איך אני מקשיבה לעצמי? מה המטרה שלי היום? מתי אני מפעילה את השיפוטיות שלי? מתי את הרחמים? האם אני יודעת לגלות חמלה, גם כלפי עצמי? האם אני יודעת לקבל את השפע המגיע אלי? האם אני יודעת לתת במידה המדויקת? שבע הספירות, ושבעת ימי השבוע עוזרים לי להתבונן באופן יסודי. לאט לאט, בכל פעם קצת, מתדייקת לה הנפש הפנימית, מתגמשת, מתנקה ממיותרים. לאט לאט מתגלים עוד ועוד חלקים מוארים. צעד אחר צעד, חמישים צעדים בדרך אל האושר.
בפרשה השבוע אנחנו לומדים לא רק כיצד לחגוג ולציין ימים ומועדים משמעותיים לאורך השנה, אלא גם איך להתכונן, כיצד לעבור תהליך של שינוי, להיות מודעים לזמן שהתהליך לוקח. וצריך זמן. ולאחר חמישים יום וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה. אחרי חמישים יום נוכל להיות במקום חדש, מקום של התקרבות לאלוהִי, לאמונִי, מקום של מִנחה, מקום של מנוחה. השבת, שבת של ספירת נצח, אני מתפללת שאצליח לנצח את המכשולים הפנימיים והחיצוניים העומדים בדרכי, שאצליח לראות בהם הזדמנות ולא מכשול ושאפנה מקום בליבי לאמונה המנצחת. שבת שלום.