פרשות אחרי מות וקדושים, הנקראות השבוע, הן פרשות בהן מוזכרות 79 מצוות, חלקן בין אדם למקום, חלקן בין אדם לחברו וחלקן בין אדם לאדמתו.
בלב פרשת קדושים נמצא הפסוק המפורסם:לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'. פסוק המחבר לנו את כל המצוות כולן: תיקון עצמי כדרך לתיקון חברתי שיביא לתיקון לאומי.
המצוות בפרשה מכוונות אותנו קודם כל לתיקון עצמי: לא לשנוא, לא לנקום, לא לנטור שנאה.להישאר במקום הנכון שלי, במקום הטוב שלי בלי להיות מושפעת מהשני והמעשים שלו, להישאר במקום התקין שלי, במקום שמחובר למהותי ולאלוהיי.
זה המקום בו אוכל לנהוג בנדיבות ובחמלה לסובבים אותי: לא לגנוב, לא לשקר, לא לקלל, להתחלק בשפע שלי, לאהוב.
ולא רק מול בני האדם אני מצווה לתקן את דרכיי, גם מול האדמה ופרייה יש לי מצווה וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל-פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם
מצוות הסבלנות וההמתנה. הפרשה מלמדת אותי שלעשיה טובה יש תוצאות אך הן לאו דווקא מהירות. אנחנו מצווים לחכות שלוש שנים לפני קטיף הפרי, בשנה הרביעית הפרי הוא פרי ביכורים ומוקדש לה' ורק בשנה החמישית אפשר לאוכלו.
כמה הָמתנה יש לנו בחיים? בחיים שלנו על כל ציוץ חייבת להיות תגובה, כל ידיעה מחייבת עשיה, כל רעיון חייב מיד לצאת לפועל אחרת הוא לא נחשב. באה מצוות "וכי תבואו אל הארץ" ומסבירה- צריך לתת זמן לתוצאה להגיעה, צריך לקבל שמה שגדל הוא עדיין לא שלנו, והכי טוב לנצל את הזמן הזה לשמחה, להיות עדים לתהליך היצירה ולהנות אפילו יותר מהפירות המתוקים.
המצוות שאנחנו קוראות בפרשה השבוע יכולות מאד לעזור לנו בימים אלו, כשאנחנו זוכים לחזור לחיים רגילים. האם בשנה של הקורונה הצלחנו לעשות איזשהו תיקון עצמי? האם הצלחנו לבנות, כל אחד בתוכו, מקום יציב שעושה טוב ורואה טוב?
האם אפשר עכשיו לקיים חברה יותר חומלת ומקבלת? להיות יותר סבלנים ולחכות לתוצאות (של הקמת הממשלה למשל..). עפ"י הדיווחים בתקשורת, אני לא בטוחה שכך הוא הדבר. אבל אולי אנחנו יכולים להיות יותר חזקים מהתקשורת, אולי אנחנו יכולים להיזכר כמה התגעגענו לחיים החברתיים, לדינמיקה האנושית שמסביבנו ולהיות יותר טובים לעצמו, לעמנו ולארצנו. והאמת? ממש כדאי לנו. פרשת אחרי מות לא מסתיימת באמירה ברורה: וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם
יכול להיות שמגיפת הקורונה היתה תגובת ההקאה של הארץ אותנו מכל הטומאות שעשינו בה, ועכשיו, כשחזרנו לחיים חופשיים ואחד לשני הלוואי שנצליח לא לזהם: את הארץ, את האוויר, את האווירה, את היחסים בינינו.
שתהיה שבת שלום.
