השבוע, שבת חוה"מ פסח, אנחנו קוראים בתורה מתוך פרשת כי תישא, אך הפעם אני בוחרת לא לכתוב על הפרשה אלה על תפילה שהתחדשנו בה השבוע. השבוע קראנו בבית הכנסת את פיוטי הטל, ומעכשיו עד שמחת תורה נברך בתפילת עמידה: אַתָּה גִבּור לְעולָם אֲדנָי מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהושִׁיעַ: מורִיד הַטָּל: בפיוטי טל שקראנו ביום הראשון של פסח מוזכר הטל כתופעה מופלאה שמביאה איתה ברכה רבה. הטל הוא סגולה להצלחה, לשפע, להתחדשות. הוא מסמל את רצונו של הקב"ה לתת מטובו לעמו ולארצו. הפיוט היפהפה נקרא בסידור התפילה רק פעם בשנה. אם במקרה לא הייתם בבית כנסת ביום או בשעה הנכונים, פספסתם את ההזדמנות לבקש כל כך הרבה בכל כך מעט. כי מהו הטל? טיפות מים זעירות הנוצרות בלילה ומתייבשות עם עלות החמה. מי בכלל שם לב אליו? מי בכלל נותן לו חשיבות? הוא אינו כמו הגשם אותו מרגישים, מריחים, רואים, נושמים. הטל מופיע בצנעה, נעלם מהר ולא משאיר אחריו עקבות. ועם זאת, הפיוט מלמד אותנו שבְּטָל מתגשם רצון האלוהים, בְּטָל מתממשת ברכת האלוהים, בְּטָל מתבטא טובו של האלוהים, אורו, חידושו. טַל נוֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / מִמֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה / לְהָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / כַּנָה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה. בְּטַל הטל משמש מקור רענן של חיים ושפע של ברכה. חז"ל מלמדים אותנו ש"אין שליט בטל", כלומר, לעומת הגשם שנעצר לפעמים בגלל התנהגות לא מוסרית, טל איננו נעצר לעולם. הברכה אינה פוסקת. מתוך פיוטי הטל אני לומדת על כוחה וטובה של העשייה השקטה שאינה נעצרת. על היכולת לעשות שינוי גדול בלי דרמה, בלי רעש, בלי שכל העולם ידע וירגיש (כמו הגשם..). הטל המרווה, הזוהר, המופלא, מביא אתו חיים לצומח, מביא הזנה לאדמה. הוא המשמש מקור לחות לצמחיה וכמקור שתייה לחרקים קטנים. הטל הוא הברכה שעל פני האדמה וכל זה בלי שלמדנו עליו אף שיר בגן הילדים, ובלי שנכתב עליו אף שיר תודה.
הפיוט על הטל מלמד אותי על האפשרות להתחבר לטובו, גדולתו ועוצמתו של הקב"ה בדרך של שקט. נתינה טובה, עשיה ברוכה, נוכחות המביאה שפע, לא מחייבת מחיאות כפיים. לא מחייבת הכרה חיצונית, לא מחייבת שירי הלל. אני חושבת על "אנשי הטל" שבחיי. על הכיתה שאני מוצאת תמיד נקיה ומאורגנת כשאני באה ללמד, על פח האשפה החיצוני שמתרוקן לו בבוקר לפני שאני קמה, על המים הזורמים עם פתיחת הברז והחשמל שנדלק בלחיצת כפתור. אני נזכרת במקרר שמתמלא אוכל ובכביסה המלוכלכת שחוזרת נקיה ומקופלת לארון, ומבינה שגם אני לפעמים משמשת כ"טל" עבור משפחתי. מורתי ימימה אביטל כתבה שיר נפלא על טיפת הטל:
"אם בשחר את ניצבת והנה טיפה של טל על קצה עלה כותרת ומשב רוח קל וקרן אור חודרת את טיפת הטל היא שקופה, זוהרת, היא כה קטנה והיא אינה נופלת היא נשמרת חוקיות נסתרת."
השבוע אני מתחברת לכוחה המופלא של טיפת הטל, ליכולתה להביא ברכה לעולם, ברכה שבעשיה השקטה. השבוע אני מודה כל כך על האפשרות הזו, לקבל מטובו של הטל ולתת מטובו.
וְשָׂבְעֶנוּ מִטוּבָה וּבָרֶךְ שְׁנָתֵנוּ כָּשָׁנִים הָטוֹבוֹת שָׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל שבת שלום.