נעלתם נעלי הליכה? הכנתם מימיות? חבשתם כובע? כדאי מאד, כי השבוע אנחנו מתחילים במסע. מסע במדבר, המסע אל הארץ המובטחת. איך זה מרגיש לכם? מרגש? מפחיד? מסקרן? מאיים? לאילו מכם שאוהבים הרפתקאות, מזומנת חוויה מרגשת, שיודעים איך היא תתחיל אבל לא מתי ואיך תסתיים. לאילו מכם, כמוני, שנלחצים מהלא ידוע, אני יכולה להבטיח: לא לבד נהיה במסע הזה, זה מסע מאורגן. יש הובלה של עמוד ענן, יש הזנה של מָן מהשמיים, יש מנהיג ויש השגחה אלוהית. המסע הזה הוא פחות מסע הישרדות ויותר כמו שליחות מאורגנת לחו"ל. צריך להתמודד עם השינוי, עם הלא ידוע, עם הפחדים והמתחים אבל בתוך הערפל יש סדר. ועם הסדר הזה אנחנו מתחילים וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן. הפרשה מתחילה במִפקד אותו עורכים נשיאי השבטים. כמה גברים מונה כל שבט. גברים בני 20-50, שיוכלו לשמש כלוחמים. כמה אנשים יש לנו להגן על המחנה בדרך ולכבוש את הארץ. ואחריו נערך מִפקד נוסף, מפקד הלויים. הלויים לא נפקדים במפקד הכללי כי להם תפקיד אחר (מפקד= תפקיד). תפקידם לשמור על המשכן ולנייד אותו מתחנה לתחנה. לאחר שהמפקד נערך וכל הנתונים ידועים אפשר להיערך. להיערך זה אומר לערוך את המחנה. שלושים פסוקים בפרשה מוקדשים לתיאור המחנה. היכן יהיה ארון הקודש, מה מקומם של הלויים, היכן ישכון כל שבט, מי שכן של מי, מי נושא את הדגל, מי מוביל, מי מאסף. שום דבר אינו אקראי, שום דבר לא פרוץ. הכול מתוכנן לפרטי פרטים. המחנה מאורגן להפליא. כל כך מאורגן, ששָנים אח"כ כשבלעם המואבי יצפה בו מראש ההר הוא לא יסתיר את התפעלותו ויאמר את המשפט המפורסם "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" משה מקבל הוראה אלוהית ומבין שכדי להתנהל בצורה מיטבית במדבר הפתוח צריך סדר. לא נכנסים למקום חסר גבולות בלי גבולות פנימיים, לא נכנסים למקום פתוח בלי סדר יום סגור מראש, לא נכנסים למקום בעל מרחבים בלי תוכנית פעולה מוגדרת. לפני שיוצאים לדרך רצוי שיהיה ברור לכל אחד מה מקומו, מה תפקידו, מה סדר הדברים. בתוך חלוקת התפקידים בולט המקום המיוחד שהלויים מקבלים. הלויים משרתים בקודש גם במחנה וגם בדרך. לכל משפחה ממשפחת הלויים תפקיד ברור ומוגדר. מי אחראי על האוהל? (בני גרשון) מי אחראי על ארון הקודש? (בני קהת) מי אחראי על העמודים? (בני מררי) מי אחראי לכסות ולעטוף את כל כלי הקודש שלא ייטמאו ושלא יראו לעיני כל? (אהרון ובניו). המחנה המסודר והמאורגן, חלוקת התפקידים המוגדרת מאפשרים מקום יציב לחזור אליו בעיצומו של המסע. עם כל התלאות, הקשיים, ההתמודדויות שהמסע מזמן, מקום מוכר וברור לחזור אליו עוזר לתחושת השקט והביטחון. במסע הזה לא רק העם נודד גם המשכן נודד איתו. את המשכן צריך לפרק ולהרכיב בכל פעם מחדש. את קודש הקודשים צריך להזיז ממקומו ולהעביר הלאה (לא כל אחד יכול, זה תפקיד הלויים ). הפרשה מלמדת אותנו שגם את הקודש אפשר לפרק מדי פעם, בדרך הנכונה, ע"י אנשים שמוכשרים לעשות זאת ויכולים לעמוד במתח הזה שבין פירוק לקודש. זה אפשרי ואפילו הכרחי לפרק ולבנות שוב, במקום מתאים יותר. המקום שלפני רגע היה קדוש ואסור היה לעמוד לידו הופך להיות חול (תרתי משמע), ומקום חדש, שעוד לא ידוע איפה יהיה, יהפוך להיות קודש, עד לפירוק הבא. השבוע הפרשה מלמדת אותי על ארגון ועל גמישות, על סדר ועל פירוק, על תנועה ועל מנוחה, על שחרור האחיזה. לכל דבר זמן, לכל דבר מקום, לכל אחד תפקיד. כשאני יודעת מהו תפקידי, מהו מקומי, מהו זמני, אני יכולה לנוע. יכולה להיפרד ממקום שהיה לי בו נוח ולהתקדם אל הלא ידוע, יכולה לבנות ולפרק, יכולה להיות יציבה ונינוחה, ברורה ומאפשרת. כל חלק משלים את השני וכולם ביחד משלימים אותי. אנחנו מתחילים לקרוא על המסע במדבר, בזמן שכל אחד מאיתנו נמצא במסע אישי משלו. השבוע יש הזדמנות לבדוק את המחנה האישי: האם הוא מסודר, האם אני מכירה את מקומו של כל חלק שבי, האם אני יכולה לנוע בחופשיות עם כל החלקים האלה, האם יש חלק שעוצר אותי במקום? שיהיה מסע מעצים ומחזק, ושתהיה שבת שלום.
top of page
bottom of page