פרשת ואתחנן היא המשכה של פרשת דברים. משה ממשיך ומספר לעם את קורותיו והפעם משתף אותם בסיפור פרטי שלו, סיפור שאנו הקוראים לא הכרנו: "אחרי שכבשנו את ארץ סיחון, אחרי שחולקו הנחלות, אחרי שיהושע נבחר כיורש, פניתי אל ה' בבקשה: מאחר שהראית לי את התחלת כיבוש הארץ, תן לי לעבור את הירדן ולראות בעיני את הארץ הטובה שמעבר לירדן". זו הפעם הראשונה שאנו קוראים על פניה כזו מצד משה לה', תחינה להסרת הגזירה. משה כבר הצליח לשכנע את ה' להסיר כמה גזרות שגזר על עם ישראל ("וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ") והוא מקווה שאולי הפעם תשתנה הגזירה שהוטלה עליו. אבל תחינתו לא התקבלה: וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי-לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. ולא שמע אלי. ה' לא שמע לבקשתו של משה ולכן משה נושא את דברי הפרידה האלה כאן, בעבר הירדן המזרחי, כשהוא רואה את הארץ. דווקא בפרשה היחידה בה משה מתוודה שה' לא שמע אליו מופיע הפסוק המפורסם ואולי הנאמר ביותר ביהדות כולה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. הבקשה, התחינה, ההוראה, לשמוע. ישראל- שמע, הקשב, שנן, הבן: יש אלוהים. אלוהים שלנו. אלוהים אחד. אל רחום וחנון, פוקד עוון אבות על בנים, אל קנא, אל חסד, אדונָי, השם, הקדוש ברוך הוא- אל אחד. מילים אלו הם חלק מסידור התפילה שלנו, פסוקים הנאמרים פעמיים ביום בפי מתפללים בכל העולם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל מצוות שמע למי היא מכוּוֶנת? למי אנו אומרים שמע? האם לעצמנו אנו פונים או שמא השמע הוא לאלוהינו? האם אנו מבקשים לשמוע? האם אנו מתפללים להישמע? האם אנו מזכירים לעצמנו שיש לנו אלוהים? האם אנו מזכירים לעצמנו שהכול הוא אחד, הכול הוא אלוהים? האם כמו משה אנו מתחננים: שמע. שמע תפילתנו, בקשתנו. שמע אותנו. שמע את קשיינו, את צערנו, את חולשותינו. שמע את אמונתנו, את רצוננו, את מאמצינו. האם קריאת שמע מיועדת לפתוח את לבבנו כדי שנוכל לאהוב בכל מאודנו? האם היא מיועדת להישמע ע"י זה שבוחן כליות ולב? ומדוע צריך לחזור פעמיים ביום בכל יום בשנה על קריאת שמע? פעולת השמיעה מתחילה מכָּוונה. מה שאני מתכוונת לשמוע, זה מה שאשמע. אם אני מתכוונת לשמוע דברי ביקורת, אשמע ביקורת גם אם נאמרו דברי שבח. אם אני מכוונת לשמוע מילים מעצימות, אמצא העצמה בכל מילה שאשמע. אם אני מתכוונת לשמוע את נוכחות ה' אלוהי בחיי, זה מה שאצליח לשמוע. מה שאשמע קשור למה שאבין, למה שאענה, למה שאעשה, לאיך שיגיבו לי. מה שאשמע ישפיע על כל חיי. לכן חשוב מאד לבדוק את השמיעה שלנו. מה אני שומעת? האם אני שומעת? האם אני מסכימה באמת לשמוע? כשהשמיעה שלי פתוחה ומקבלת, גם הלב שלי יפתח ויקבל. גם המחשבות שלי יהיו פתוחות ומקבלות, גם העשייה שלי תהיה טובה. ולכן משה מדגיש: את הדברים האלה צריך לשנן ולדבר ולחזור ולאמור. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. ללמוד לשמוע. לשמוע את קולו של ה' בעולם, לשמוע מה שהלב שלי אומר, לשמוע את הכוונה, לשמוע את האמת. "שמע את קולי דופק על הדלתות לספר היכן מצא תקוות לעת רצון לעת חמלת האהבות שמע, איך ליבי כורע ונשבר, מה כוחי מה בתוכי נסתר כשכל מילה נמשכת לניגון מוכר" (קובי אפללו) שנדע לשמוע ושנצליח להָשְמִיע את קולנו ולהִישָמָע. באהבה, בכל לבבנו ובכל מאודנו. שבת שלום.