השבוע אנו מתחילים בקריאה בספר ויקרא. חומש זה נקרא ספר הקורבנות, תורת כוהנים. רובו ככולו עוסק בחוקי הקרבת הקורבנות, דיני עבודת המקדש, תפקיד הכוהנים ודיני טומאה וטהרה. כל שנה בפרשת ויקרא אני לוקחת נשימה עמוקה. יודעת שלפָנַי עשרה שבועות של פרשות המלאות בפרטי פרטים שכל כך לא רלוונטיים לחיי. פרשות סתומות, אולי משעממות, פרשות שדורשות מאמץ רב כדי לצלוח אותם ולהפיק מהם הבנה. כל שנה אני מחכה לעבור את החומש הזה בשלום. אלישע וולפין, הרב שלי, אומר: אם הפרשה משעממת אותך, סימן שלא הבנת. ימימה אביטל, מורתי הרוחנית, אומרת: לא להיאבק עם החלק. לא לעצור בפני מה שנראה קשה. לנסות לגלות, מה יש בניתן שיוכל לתת לכן להבין.
ברוח הדברים האלה אני פונה אל חומש ויקרא, ומקשיבה לקריאה. לְמַה הפרשות קוראות לי? מה הקול הקורא אלי מתוך המילים של הפרשה? מה הקול הפנימי שלי עונה בתשובה? חומש ויקרא קורא לי לחדד את הקשב. אם לא הבנתי עד היום, זה כי ההבנה שלי הייתה חסומה. עד היום לא שמעתי את המסר כי אוזניי, הקשב שלי, היו אטומים מלשמוע, חסומים מלהבין. ישעיהו ליבוביץ בספרו "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" מסביר: שמיעת קול ה' תלויה לא בעוצמת הקול אלא במהות האדם אליו מגיע קול זה, היא זו שקובעת אם אדם יקלוט או לא יקלוט את אותו קול. כאשר ה' דיבר אל משה, רק משה שמע אותו. כל העם שהיה מסביב למשכן לא הצליח לשמוע את הקול. מהי אותה מהות המאפשרת לשמוע? מאפשרת לקלוט? אולי השנה בעזרת החומש הזה אלמד לזהות אותה. חומש ויקרא עוסק ברובו בקורבנות, כמנגנונים של כפרה, תודה וסליחה . הוא מכיל 247 מצוות, יותר מכל חומש אחר, והוא קורא להתקרבות. תפקידו לעזור לאדם להיפטר מהמיותר שבו: המחשבות המתרוצצות בראש, האשליות, הדמיונות, העשייה השגויה, הדברים והמעשים שמרחיקים אדם מאלוהיו. ניקוי המיותר כדי שיוכל להצליח לשמוע את הקריאה.
קריאה מקרבת בפרשה מלמדת אותי על קרבן האשם והחטאת. חטא שחטאנו בזדון וחטא שחטאנו בשגגה. על חטא בזדון מוטל עונש, ובנוסף יש להקריב קורבן, לבקש סליחה, להביע חרטה. חטא שנחטא בשגגה, אין עליו עונש אבל גם עליו יש לבקש סליחה, יש לקחת אחריות, יש להראות ששמתי לב לחוסר תשומת הלב, לקלות הראש, לפגיעה באחר. וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל-חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר-חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ
בסוף יש סליחה. בסוף יש קבלה. בסוף יש מחילה. וזהו אולי המסר החשוב ביותר. לא צריך לחיות עם רגשי אשם, עם ביקורת עצמית, עם סבל ובדידות. נדרש קורבן כדי שאפשר יהיה לחזור למקום הטוב, לעשייה הנכונה, לחיבור המחודש עם עצמי, ועם הטוב שבי.
חומש ויקרא ילווה אותנו בחודשיים וחצי הבאים. במהלך פורים, פסח, ימי הזיכרון ויום העצמאות. זו הזדמנות בשבילי להתקרב מחדש אל הטקסט המקראי, אל עצמי ואל אלוהיי ולראות אילו דברים חוסמים אותי, מה מונע ממני התקרבות ומה אני יכולה, רוצה וצריכה לתת, כדי שאזכה בכפרה ובסליחה. שבת שלום.