בפרשה הזאת אנחנו עוזבים את מחנה ישראל ופוגשים את השכנים, המואבים. מה הם חושבים עלינו? ויָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב-הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מלך מואב, בלק, שעל שמו נקראת הפרשה, פוחד מבני ישראל. כיצד יתמודד מולם? בלק בוחר שלא להתמודד בדרכים דיפלומטיות ולא בעזרת מהלך צבאי. הוא בוחר להחליש את עם ישראל בעזרת מילים. אולי הוא יודע שהעם הזה אשר יצא ממצרים הוא עם של מילה. כוחו במילתו. זה העם שכרת ברית עם אלוהיו בעזרת מילה, זה העם שישמור על דתו, אמונתו וצביונו במשך אלפי שנים רק בזכות שינון המילים, קריאת המילים, העברה מדור לדור של אותן מילים. בלק פונה למכשף הגדול בלעם ומבקש את עזרתו, מבקש שיקלל את בני ישראל: אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. בלעם הוא אדם בעל שם. חז"ל השוו את כושר נבואתו למשה, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה- בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם ומאן הוא? בלעם" בלעם שומע את קול האלוהים ומשתמש בו. הוא מפורסם בכושר הנבואי העוצמתי שלו, מה שהוא אומר מתקיים. כשבלעם מתבקש ע"י השליחים של המלך לבוא ולקלל את העם הוא עונה: לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי הוא מחכה לתשובת ה' ואלוהים אכן ענה לו: לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא ובלעם מקשיב. הוא מסרב לשליחים, מה שמביא אליו משלחת גדולה ומכובדת יותר. שוב הוא מבקש לישון על זה, לשמוע מה יענה לו ה', וה', קורא כליות ולב מבין שבלעם רוצה ללכת. רוצה את הכבוד והיוקרה, רוצה להראות מה הוא יודע. תשובת אלוהים היא: אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.
בלעם מקשיב שוב ונענה לקריאה, מגיע לפגישה עם המלך ופותח את פיו. האיש שכל יוקרתו היא על מוצא פיו פותח את פיו ומה מפיק פיו? מילות תהילה לעם ישראל. שלוש פעמים מנסה בלק את מזלו עם בלעם, מחליף מקום, בונה עוד מזבח ועוד מזבח, אבל בלעם, הקוסם, המכשף, האיש בעל הקשב הנקי ביותר, שומע ואומר שוב ושוב את המילים שה' שם בפיו. שלוש פעמים אומר בלעם את ההפוך ממה שמצופה ממנו להגיד, מרגיז את המלך עד שהוא משלח אותו ובכל הזמן הזה הוא חוזר ואומר: הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר. אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. הברכות שבלעם מברך והקללות שהוא מקלל אינן שלו. מי שמברך ומי שמקלל הוא ה' ובלעם רק משמש לו כפה, כשופר. המלך בלק מנסה להשתמש בבלעם ככלי לניצחון, ובלעם חוזר ומוכיח שהוא בעצמו כלי של מלך אחר. מלך גדול יותר, חזק יותר, יכול הכול. מלך מלכי המלכים, אלוהי ישראל. פרשת בלק מדברת על הקשבה ועל דיבור. מה קורה כשאני מקשיבה באמת, קשובה לקול פנימי, קול אלוהי, אילו תשובות אני נותנת? ומה קורה כשאני לא מקשיבה באמת, כשאני קשובה לכבוד שלי, למעמד שלי, למה יגידו. איזה תשובות אני נותנת אז? פרשת בלק מזכירה לנו שלמילים יש משקל וכוח. המילים משפיעות, הן יכולות לרומם ולחזק והן יכולות להחליש ולהפיל. איך אדע לבחור את המילים הנכונות? איך אדע לא לענות דרך ההרגל, דרך המוכר, דרך הצפוי? כדי למצוא את התשובה נחוצה הקשבה. לא בחופזה, לא מתוך הרגל, לא מתוך סערת רגשות, לא מתוך מה שמצפים. "לישון על זה" כמו בלעם. להמתין, להקשיב היטב פנימה. אז אולי נצליח לשמוע את הקול הפנימי, אולי תגיע התשובה המדויקת. לפעמים קורה לי שאני עומדת לענות תשובה, או עומדת לכתוב דבר מה ופתאום יוצאות לי מהפה מילים אחרות לגמרי, נכתבות מעצמן במחשב מילים שלא תכננתי. באותו רגע אני מרגישה שאיזה מלאך הביא את המילים הטובות האלה, איזו רוח טובה הקישה את הטקסט, לא שלי הוא. ברגעים מופלאים אלה אני יודעת שבאיזה אופן התחברתי. באיזה אופן נפתח ערוץ הקשבה אחר וממנו הגיעו תשובות חדשות, מפתיעות, נעימות, מקרבות. אלו הרגעים בהם אני מרגישה שמתקיימת בי השורה האהובה עלי בתפילה (מתוך תהילים נ"א):אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. כשיש חיבור אמיתי בתוכי, כשאני מקשיבה להבנת הלב, כשאני בהתקרבות אמיתית, נפתחות השפתיים ומגיעות המילים הנכונות, מילים מעלות, מילים טובות. שנזכה להקשיב ולענות, דרך הלב, דרך ההבנות.
שתהיה שבת מבורכת, שבת שלום.