מגילת רות

השבוע אנחנו מתחילים לקרוא את ספר במדבר העוסק במסעם של בני ישראל אל ארץ כנען. אבל השבוע, מכיוון שבמוצאי שבת נחגוג את חג השבועות, אני בוחרת לכתוב על המגילה המשויכת לחג זה, מגילת רות ולא על הפרשה. מגילת רות מתחילה במוות ומסתיימת בלידה, הפוך מכיוון ההחיים, וכל כולה מגילה של שינויים ותהפוכות. גם היא מתחילה במסע, מסע מארץ ישראל בעקבות משבר. המצב הכלכלי בארץ לא משהו ומשפחת אלימלך עוזבת את הארץ ומנסה את מזלה באמריקה של אז: מואב. המשפחה עוזבת כמשפחה מצליחה ועשירה, הם משתקעים, מחתנים את הבנים אך תוך עשר שנים וחמישה פסוקים כל הגברים מתים. מכאן ואילך נשארות הנשים והן גיבורות המגילה. הגיבורה הראשית על שמה נקראת המגילה היא רות, ולצידה שני גיבורי משנה בתפקידים מרכזיים מאד, נעמי ובועז. נעמי ובועז הם המבוגרים האחראיים, הם יודעים את החוקים, הם יודעים מה נכון לעשות, הם מייצגים את הנורמה. נעמי האלמנה והאם השכולה משלחת את כלותיה בחזרה לביתן. אין לי מה להציע לכן יותר, היא אומרת. עפ"י כל הכללים אתן משוחררות, לכו לחפש לכן חיים חדשים. כשהיא ורות חוזרות לארץ היא מעודדת את רות להמשיך ללקט אצל בועז, קרוב המשפחה ובהמשך, בסוף עונת הקציר, כשברור שכבר לא יהיו יותר שיבולים ללקט, מנחה נעמי המנוסה את כלתה הצעירה איך להתגנב את למיטתו של בועז ולהסב את תשומת ליבו.

בועז, גם הוא אחראי, שקול וצדיק גדול. הוא שם לב לרות בשדה ודואג לכלכלתן של שתי הנשים במשך כל חודשי הקציר וכשהוא מגלה את רות רחוצה ומבושמת במיטתו בחצי הלילה, כל שיש לו לומר לה זה: אל תדאגי, מחר בבוקר אני אלך לשער העיר ואסדר את העניינים. ואכן כך הוא עושה בהצלחה גדולה.

אבל הגיבורה האמיתית, היא כמובן, רות. רות הזרה, המואבייה, האלמנה הצעירה שלא עושה את מה שמצופה ממנה, לא מקשיבה למבוגר האחראי, שומעת לצו ליבה והולכת אחרי מאווייה.

רות דבקה בנעמי בנאמנות יוצאת דופן, הולכת איתה לארץ זרה, לומדת את מנהגי המקום בהצטיינות, מקשיבה להוראות חמותה אך גם יוזמת בעצמה. כשבועז שואל אותה באמצע הלילה מי את ומה את עושה פה? היא עונה בלי להתבלבל:אני רות ואני רוצה שתתחתן איתי.

מגילת רות משופעת בחסדים וחז"ל אף קבעו שמטרת המגילה "ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים". ובאמת החסד במגילה מודגש במעשים יוצאי דופן: רות שדבקה בנעמי ודואגת לכלכלתה, נעמי שדואגת לכלותיה שיינשאו שוב, בועז הדואג לרות ולנעמי ולבסוף גואל את רות ואת בית אלימלך. הגמול על החסדים הוא הטוב ביותר: וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן.

מלבד מוטיב החסד, המגילה גם מלמדת אותנו שהדרך להתגברות על מכשולים היא לאו דווקא הליכה בדרך המקובלת: פרץ בן יהודה ותמר (סב סבו של בועז) ועובד בן בועז ורות (סבו של דוד המלך), שניהם בנים לנשים אלמנות ונועזות שלקחו את גורלן בידיהם, גילו אומץ לב ואמונה וזכו להציל את עצמן מחיי בדידות וריקנות.

מה שאני מגלה במגילה זה את עוצמתם של הכוחות ה(א)נשיים. המגילה מלמדת אותי איך גם במקום בו יש כאב גדול ותחושת ריקנות גדולה, מרירות על החיים ועל הגורל האכזר, גם במקום הזה מסתתר מעיין נסתר של כוחות. כוח החיים, כוח הקיום, כוח ההמשכיות, כוח היצר והיצירתיות, כוחות שבעזרתם הסוף הידוע מראש מתהפך, והאישה הזקנה והערירית חובקת בזרועותיה תינוק משיב נפש, הגואל אותה ובהמשך יהיה סבו של דוד המלך, גואל עם ישראל. המגילה מגלה לנו שהכול באמת אפשרי,לעולם אין לדעת מה יקרה ושאין ייאוש בעולם כלל. גיבורות המגילה לא נכנעות לגורלן, הן עושות. לא חדלות מלפעול, לעשות,לנסות לשנות. נעמי העצובה והריקה לא שוקעת בדכדוך, בבוא העת היא יודעת כיצד לפעול במסגרת החוקים העומדים לרשותה, יודעת להדריך את כלתה כיצד לפנות אל בועז כדי "שייטב לה". ורות, האלמנה הצעירה שהושארה בחוסר כול, פועלת בהחלטיות, בביטחון, באמונה מלאה שהיא עושה את הדבר הנכון לאורך כל המגילה. איך היא לא חוששת? איך היא לא מתביישת? איך היא מוצאת את המילים הנכונות שיכבשו את ליבו של בועז: בוא תגאל אותי? רות מייצגת בעיני את כוחו של הדיוק. קשובה לליבה ושם מוצאת את התשובה. עושה את הדבר הנכון בכל הזדמנות, אהובה על כל מי שהיא פוגשת, מצילה את חייה ואת חיי נעמי וכמובן, מביאה חיים חדשים. פלא שייוולד לה נכד בעל חשיבה מקורית,יצירתית, בעל אמונה וחיבור לאלוהים שלא היה כמותו לפניו ואחריו?

פעולתו של אלוהים במגילה כמעט ולא מוזכרת מלבד בפרק הראשון: כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם. והאחרון: וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. אולם רוחו מרחפת על פני כל המגילה, במקריות שבה, בבחירות שבה, בחסדים שבה. כמו שאמרו חז"ל: "בועז עשה את שלו, ורות עשתה את שלה, ונעמי עשתה את שלה - אמר הקב"ה, אף אני אעשה את שלי" (רות רבה פרשה ז, ו) גיבורי המגילה פועלים כל אחד את פעולתו ואז, גם ה' פועל את פעולתו. או במילים פשוטות: ה' עוזר למי שעוזר לעצמו.

בחג שבועות זה אני מתפללת שאהיה פתוחה לקבלה ונתינה של חסד, שאלמד לדבוק בטוב שבזולת, שאדע לפעול את פעולתי, למלא את חובותיי ואחריותי בעולם הזה, ושכמו רות ונעמי אהיה מוקפת בקהילה תומכת ומחבקת. שבת שלום וחג שמח.

מוקדש בתודה לרבה אילה רונן - סמואלס Ayala Ronen Samuels ולקבוצת הלימוד שלה.