מגילת קהלת/ ספר דברים וזאת הברכה
בשבת זו, שבת של חול המועד סוכות אנו קוראים את מגילת קהלת ומיד לאחריה, בשמחת תורה, קוראים את הפרשה החותמת את ספר דברים ואת החומש כולו, פרשת וזאת הברכה.
מגילת קהלת מיוחסת לשלמה המלך, מלך חכם וזקן, שכבר ראה הכול, עשה הכול, שמע הכול. מלך עליו נאמר שה' אהבו. פרשת וזאת הברכה היא הפרשה בה משה, אומר את מילותיו האחרונות ועולה למות על הר נבו. מילותיו של נביא חכם וזקן, שעבר את פרעה ואת המדבר ואת המכות ואת הניסים והנפלאות. נביא עליו נאמר שלא קם כמוהו בישראל. נביא שה' ידעו פנים אל פנים. קהלת ומשה. שני מנהיגים גדולים שדבריהם מלווים אותנו בקריאות האחרונות בתורה. שני מנהיגים, שדברי התורה אשר הורישו לנו מלווים אותנו אלפי שנים. שני מנהיגים שמקום קבורתם לא ידוע, שאין יום בשנה לזכרם, שאין טקס לכבודם. ואולי זה מה שמאפיין מנהיג גדול או אישיות גדולה באמת, שלא צריך יום מיוחד או טקס מיוחד לזכרו כי הוא זכור בליבנו בכל ימות השנה. בשבת ובחג הקרובים אנחנו נפרדים. נפרדים ממשה, נפרדים מקהלת, נפרדים מספר דברים ומהמסע הארוך שעשינו עם הקריאה בחומש בשנה האחרונה. לרובנו הפרידה היא קשה. קשה הפרידה מהחיים, קשה הפרידה מהמתים. משה וקהלת מזכירים לנו בכל שנה מחדש: לפעמים קשה, לפעמים עצוב, לפעמים לא מוצאים טעם, אבל זה רק הרגע: לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. ברגע הבא יכולה להיות שמחה גדולה, הבנה גדולה, אהבה גדולה. הרגע הבא יכול להיות הרגע בו ניכנס אל הארץ המובטחת. משה וקהלת, כמו אנשים גדולים ומשמעותיים בחיינו, מצווים לנו בסוף ימיהם את החיים. מצווים עלינו להמשיך לפעול, לשמוח, ליהנות, להיות מדויקים עם הרגע, לשאת את המורשת שלנו בגאון. אנחנו קוראים את דבריהם, מסיימים את החומש ומיד מתחילים לקרוא מבראשית. כי מה שנגמר הוא רק שלב בהמשכיות, הסוף הוא גם התחלה, האֶבל הוא חלק מהדרך לשמחה, האין הוא תחילתו של יש חדש.
משה נפרד במילים האלו: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ
קהלת אומר במגילה שלו: רָאִיתִי אֶת-הָעִנְיָן, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם--לַעֲנוֹת בּוֹ אֶת-הַכֹּל עָשָׂה, יָפֶה בְעִתּוֹ; גַּם אֶת-הָעֹלָם, נָתַן בְּלִבָּם--מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹהִים, מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף יָדַעְתִּי, כִּי אֵין טוֹב בָּם--כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו
המילים בהם אנחנו מסיימים את החומש מזכירות לי, ה' עושה הכל, יפה ובעיתו. גם אם דברים נגמרים, גם אם אנשים עוזבים, גם אם אנחנו לא מבינים. התפקיד שלנו הוא למצוא את הדרך לשמוח ולעשות טוב בחיינו, כשכל הזמן אל לנו לשכוח, שלצידנו עומד מגננו, עוזרנו- אלוהינו. אשרינו.
חזק חזק ונתחזק.
הסתיימה שנה שלמה (ומעוברת) של קריאה בתורה בה כתבתי על 60 פרשות. בעוד מספר ימים נתחיל מבראשית. השנה אני רוצה לאמץ את מנהג אושפיזין ולהזמין פעם בחודש אורחת או אורח אל "פרשת השבוע שלי" לכתוב על פרשת השבוע שלהם. מאחלת לנו שנה של הבנה, הנאה, סקרנות ותגליות נפלאות על פרשות השבוע ועל עצמנו.
שבת שלום וחג שמח.