איזה פקק מעצבן! איזה חדשות מדכאות! איזה פקיד אנטיפט! איזה ילד חסר התחשבות! הוא עיצבן אותי, את העלבת אותי, הם הרגיזו אותי, אתם זלזלתם בי, היא שיגעה אותי ואתה בכלל מוציא אותי מדעתי!
כמה כוח אני נותנת לזולת, כמה עוצמה אני מעניקה לאחר, כמה אני מאפשרת לגורם חיצוני להשפיע עלי: מה ארגיש, איך אגיב, על מה אחשוב, מה אקרין על סביבתי. הכול בגללו! את כל האחריות למצב שלי אני מניחה בידיו של מישהו אחר.
היום בשיעור למדנו את המושג: אחריות למצבי. מי הוא האחראי למה שאני מרגישה? מי הוא זה שבגללו אני שמחה או עצובה, בטוחה או חוששת, חזקה או מסכנה, מרגישה למעלה או למטה? מי האחראי פה? ימימה מלמדת אותי שאני האחראית. אחראית למצבי כשאני צועקת, כשאני בוכה, כשאני דורשת, כשאני תוקפנית, כשאני שותקת כדי לא להגיב, כשאני נסגרת בתוך הבונקר האישי שלי. זה לא בגלל מה שהשני עשה או לא, אמר או לא. זה בגלל שאני נמצאת ב"מאבק למציאת המקום האישי": אני צועקת כדי שישמעו אותי, אני בוכה כי נדמה לי שלא רואים אותי, אני תוקפנית כדי שישימו לב אלי, אני שותקת כי מילותיי אינן משמעותיות לדעתי, אני דורשת כי נדמה לי שאין לי, אני נסגרת כדי שלא יעלם מה שכבר יש. אני פועלת, מדברת, מגיבה, חיה, מתוך הרגישות והפגיעות שבי. לכולנו יש את המקומות הרגישים והפגיעים שלנו. ימימה מלמדת אותנו לשים לב אליהם, לשים לב מה הם עושים לנו, איך הם סוגרים לנו את הלב, איך הם מערבלים את הקשב, איך הם חוסמים את ההבנה. תביני, אומרת ימימה, כל המקומות האלה: ההחסרות, ההפרזות, המאבק, חוסר הרצון, כל אלה הם בזבוז כוחות הנפש והזמן. כל אלה מחלישים אותך, מצמצמים אותך, מתישים את הנפש שלך. תחליטי, אומרת ימימה, האם את רוצה להמשיך כל החיים להיאבק? להסס? או שאולי את רוצה למצוא את הכוח שלך שנמצא בפנים, להתחבר אליו, לבנות מקום יציב וברור ולשחרר את כל המיותר הזה?
הצעד הראשון בדרך אל השחרור הוא לקחת אחריות. לקחת אחריות לכך שאני זו שיוצרת בתוך עצמי את המאבק שלי. אני זו שלא נותנת לעצמי מספיק מקום, אני זו שלא ממש רואה את העוצמה שבי, אני זו שמרגישה קטנה, שמרגישה חלשה, שלא מעריכה את עצמי מספיק, שלא אוהבת את עצמי עד הסוף. זה מתחיל בי ואני יכולה לשנות את זה.
האחריות על השמחה שבי, על הפתיחות שבי, על הקבלה שבי, על האהבה שבי היא עלי.
לי יש את היכולת להוציא אותן לאור, לחזק אותן, להשתמש בהן, להעדיף אותן על פני הפגיעות והרגישות, הסגירות וההתכנסות.
רוצה לקרוא לאחראי? תקראי לעצמך. תהיי בהכרה פעילה, תהיי אחראית למצבך.