תפתח חלון

האביב והגיע והוא מזמין אותי לפתוח את החלון, לתת לאור השמש להיכנס, לתת לאויר הדחוס לצאת, להינות מהריחות ומהרוח הנעימה. אבל מה זה, פתחתי חלון ונכנס גם זבוב, פתחתי הדלת ועלה יבש התעופף לו פנימה. כמה דברים לא רצויים נכנסים כשפותחים.

אז מה לעשות? לא לפתוח? לוותר על ריח ההדרים, על ציוץ הציפורים? לוותר על החמימות הנעימה, על האור? לא חבל? בטח שחבל.

האביב הגיע, הסגר נפתח ואיתו הרצון לפתוח את הלב. לתת לשמחה להיכנס, לתת לאהבה להתפזר. אבל מה זה, אל הלב הפתוח יכולה להיכנס אכזבה, יכול לעוף פנימה גם כאב, אז מה, לא לפתוח? להישאר סגורה ומסוגרת?

לא חבל? בטח שחבל.

אז איך פותחים את החלון, את הלב ללא חשש?

פתיחה אמיתית נעשית מתוך הסכמה. מתוך ידיעה שיש לי כל כך הרבה לתת ולקבל, מתוך רצון להתאוורר ולהתחבר. לב פתוח (וגם חלון פתוח) לא מגיעים עם דרישה, הזבוב יכנס ויצא והכאב, יכול להחוות ולהירגע.

לב פתוח הוא לב לא דורש ולכן גם לא נפגע. הנתינה, הטוב, כל כך משמעותיים שאם מישהו אחר לא מתלהב, לא מוחא כפיים אולי אפילו מתרחק, הלב נהנה מהפתיחות של עצמו, מהרגשת החופש, מהאויר שממלא את כל המקומות הסגורים.

אם אין דרישה אין אכזבה, אין פגיעות, אין אחיזה. יש רק תחושה נפלאה של כמה כיף לי להיות אני.

במסגרת הניקוי לפסח אני מתאמנת על פתיחה וקבלה. מוותרת על מה יקרה אם, ופשוט נהנית ממה שקורה. הרבה פעמים זה מפתיע, משמח ושונה מכל מה שקיוויתי.

איך ריטה שרה?: תפתחו חלון, אהובים שלי, כדי שננשום את החוץ ונחבק את הבפנים ונמצא מנוחה בין כל הרעשים.

שבוע טוב לכולם.