לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
בשיעור היום למדנו על תיחום הזמן. ימימה אומרת: לא לבזבז זמן. מה זה בזבוז זמן? עפ"י התפיסה האשליתית שלי: בזבוז זמן הוא זמן שלא עשיתי בו משהו פרודוקטיבי, זמן שלא קרה בו כלום, זמן בלי התרחשות. עפ"י ימימה זה בדיוק ההיפך. בזבוז זמן הוא זמן שעסקתי בעומס, זמן שהתווכחתי עם עצמי, עם הסובבים, עם המציאות. זמן שרבתי, זמן שכעסתי, זמן שהתנגדתי, זמן שדחיתי.
הגיע הזמן לא לבזבז זמן. לא להתפזר לאלף כיוונים, לא לברוח לאלף מחשבות, לא להתעסק בבת אחת במה היה, מה יהיה ומה עכשיו. נוכחות בזמן. מאפשרת שקט, מאפשרת ריכוז, מאפשרת דיוק, מאפשרת הצלחה.
תיחום של עשייה בזמנה: עכשיו אני מלמדת. כולי בלימוד, מתחברת בכל חלקיי ללימוד, מקשיבה, מגיבה מבינה כמלמדת. עכשיו אני מבשלת ארוחה. זה מה שאני עושה. לא חושבת על העבודה, לא דואגת מהמצב הביטחוני, לא קוראת מיילים ועונה. מתחמת. אני מכינה ארוחה. עכשיו אני נחה. מזהה את הצורך של הגוף והנפש במנוחה. לא מתנצלת, לא מהססת. מכבה טלפון ונרדמת (10 דקות גם נחשב). מנוחה רגועה. תיחום העשייה בזמן משקף את נוכחותי בזמן. וכך כל עשייה נעשית מדויקת יותר, יעילה יותר, קלה יותר, מהירה יותר. אין מאבק, אין ריב, אין ערבוב עם נפש אחרת. אין ערבוב עם זמן אחר, אין עומס.
זמן קליטת המתרחש, זמן הבנה, זמן עשייה, הכרה לתוצאה וחוזר חלילה.