זוכרים שהיתה פה קורונה? אני מאלה ששנאו את הקורונה. לא ראיתי בה מסר עליון חשוב, לא קיבלתי ממנה השראה, לא הייתי צריכה אותה כדי לגלות את משפחתי, כדי לבלות זמן בביתי. לא ראיתי את האור, הגאולה, המתנה.
ישבתי בבית והרגשתי איך לקחו ממני את כל הנאות החיים, את כל הדברים שנשמתי זקוקה להם. הצטמצמתי למינימום והשתדלתי להישאר בריאה.
אבל, כל מיצר נוצר כדי לבקוע ממנו, כל צמצום נועד כדי להגיע למקום רחב יותר, וכך גם אני, מתוך הצמצום והאין שהיה לי יצאתי למסע חדש. מסע בכתיבה.
בחודש אוקטובר, בתוך הסגרים והריחוק החברתי, הרגשתי שאני רוצה לכתוב ספר חדש. ספר ממש, שייכתב כספר ויצא כספר. פניתי לאילי, מנחת כתיבה מופלאה, וביקשתי ממנה שתלווה אותי במסע לכתיבת הספר שאני לא יודעת על מה הוא.
אילי אמרה יאללה, ויצאנו לדרך.
לאט לאט, עם כל פגישת כתיבה שלנו התבהרה לי התמונה. הבנתי שאני לא אכתוב סיפור עלילה ארוך, כי קטונתי. שאני לא אכתוב ספר הדרכת ימימה כי זה לא מספיק שונה, שאני רוצה לספר על אנשים ומצבים ומערכות יחסים, אבל גם להתבונן בהן מהצד.
נולד קונספט לספר. סיפור ושיקוף.
צללתי למלאכת הכתיבה ונהניתי מאד, בכל שבוע נוספו עוד סיפורים, עוד דמויות לחיים שלי. חשבתי עליהן בשוכבי, בקומי, בצאתי ובבואי, כשנהגתי באוטו וכששטפתי כלים. חשבתי עליהם ולא סיפרתי לאף אחד. הספר היה ההריון הסודי שלי.
עם הזמן שעבר, ההריון היה יותר בטוח ויותר ממשי. התחלתי לשתף את הקרובים לי, כל פעם מישהו, כל אדם בנפרד. בזהירות, בעדינות, כמגלה סוד שביר.
כולם שמחו, התעניינו ושיבחו. אף אחד לא שאל: ספר? את? מה, את סופרת? אף אחד לא אמר: את חושבת שמישהו ירצה לקנות את הספר הזה? איך תמכרי אותו? תיזהרי שלא תשארי עם כל העותקים בבית.
אף אחד לא אמר בקול את הפחדים שהיו לי בלב.
עבר חודש ועוד חודש, יצאנו מהסגרים, קיבלנו חיסונים, הפגישות שלי עם אילי המשיכו והסיפורים הלכו והצטברו.
עד שהרגשתי שזהו. סיימתי לומר את מה שאני רוצה לומר, סיימתי לספר את הסיפור שלי, נכון לעכשיו.
הספר מוכן. הוא ערוך ומסודר, מכיל 26 סיפורים ונמצא בתהליכי עיצוב גרפי ועימוד, יש לו אפילו שם: "עושה לעצמי עולם".
ההריון יוצא לאור, אני מדברת עליו קצת יותר, חושפת אותו לציבור. עדיין בעדינות, עדיין בזהירות, אבל עם קצת יותר ביטחון ובהרבה שמחה.
ובינתיים אני מחכה, כמו כל אשה בחודש התשיעי, שיגיע הרגע, שהוא יצא, שהוא יהיה יפה ומושלם ושכולם יאהבו אותו וירצו שיהיה שלהם.
