השבוע התחיל עם יומן מסודר, מתוכנן וברור, כמו שאני אוהבת. כל השיעורים, הפגישות, הסדנאות רשומים, סידורים אישיים מתואמים ואפילו רשימת הקניות בסופר היתה מוכנה לשליחה. כשהכל ברור וידוע- אני רגועה.
ואז הגיעה ההודעה הראשונה על דחיית הסדנה, ואחריה עוד הודעה על הזזת תור וזה הצריך לשנות עוד דבר ועוד דבר וכמו במשחק דומינו ראלי, כל התוכנית המפוארת של השבוע ושבוע הבא התמוטטה, יום אחר יום.
הבנתי שקיבלתי תוכנית אימונים בנושא: גמישות ושינוי.
אני, שאוהבת סדר, שצריכה לדעת מראש מה מתוכנן השבוע וגם בשבוע הבא, קיבלתי הזמנה להתמודד עם חוסר סדר, עם שינויים מיום ליום, שינויים שנוגעים גם באנשים אחרים, שינויים שמבקשים ממני לשחרר את כל מה שידעתי, שתכננתי, שנרגעתי ולעשות שפגט רוחני עם פליק פלאק לאחור.
אני מכירה את הלחץ שזה מייצר אצלי, את תחושת אי הנעימות. בגלל שאני לא אוהבת שינויים אני בטוחה שהם גם לא יתקבלו בברכה אצל אחרים, אני מעבירה את חוסר הקבלה שלי הלאה.
כשהתקשרתי לשנות בפעם השלישית הזמנה שעשיתי, אמרתי בחיוך לבת שיחי בטלפון: "באתי היום לבלבל אותך". "אני מוכנה" היא אמרה. והתשובה שלה יישרה אצלי את כל המערכת.
מוכנה. מוכנה לקבל שינוי, מוכנה להתמודד עם שינוי, מוכנה להיות לרשותך גם כשאת משנה את דעתך כל יומיים.
איזו יופי של תשובה- אני מוכנה. יש בזה גם הסכמה וגם התגייסות.
מתוך התשובה שלה מצאתי גם את המוכנות שלי. שמתי לב שאמנם לא הכי נעים לי אבל זה גם לא מאד מפר אותי. מצאתי שאני מצליחה לוותר על מה שהיה אמור להיות לטובת מה שמתאפשר להיות, שאני משחררת ומתחברת.
בלימוד ימימה מזמינה אותי לראות מה מתייצב בתוכי, לזהות את החלק שמתחזק ולהתמיד בו, להמשיך לעבוד איתו וכך לחזק אותו יותר ולהתחזק.
אז השבוע אני מזהה את יכולת הגמישות הרוחנית שלי שמתחזקת. פליק פלאק לאחור אני עוד לא עושה אבל גלגול לפנים כבר כן, וזה בהחלט הישג למי שנהגה להישען ולהיעזר בתמיכות שונות.
זיהוי יכולת הגמישות הזאת מרחיב לי את הלב ומאפשר לי קשר טוב יותר עם עצמי ועם אחרים. הגמישות מחזקת אצלי גם את המקום האישי ואת שמחת הלב.
מה המבנה שהתחזק אצלך בימים אלו?
כיצד את משתמש בו עוד כדי להתחזק ממנו?
מה צומח בעזרתו ויחד איתו?
שאלות מעניינות לחודש שבט, חודש הנטיעות המצמיחות.
"כשאת אוהבת את עצמך לפי המציאות, זה הזמן לטעת". (ימימה אביטל)
