שבעה שבועות עברו מאז שיצאנו ממצרים. שבעה שבועות מאז השתחררנו מכבלי פרעה, מעבודת הפרך ומהתלות במעביד. שבעה שבועות בהן נפרדנו גם מהביטחון שתהיה לנו עבודה, שתהיה לנו פרנסה, שיהיה לנו איפה לגור, שנדע מה יקרה מחר. שבעה שבועות של הליכה מבולבלת במדבר,הליכה מלאת פחדים וחששות אל הלא נודע והנה הגענו אל הר סיני. מעמד הר סיני. מה לא נכתב עליו: הרגע שבו נולד העם היהודי, המאורע שבו בחר הקב"ה להתגלות לעמו, הברית המחודשת בין ה' ועם ישראל, מתן תורה, עשרת הדברות, לוחות הברית, נעשה ונשמע. קיבלנו את התורה. או.קי .ומה עכשיו? מה עושים עם התורה הזאת? איך יוצקים בה תוכן לחיי יום יום? איך נעזרים בה בחיינו, בזמן אמת? איך לא משאירים אותה בגדר: דברים ששמעתי פעם, משהו ששיך לעבר הרחוק, לא אקטואלי.
התשובה שאני מקבלת לשאלות אלה מופיעה בספר ויקרא פרשת "אמר" שם מוזכר לראשונה חג השבועות, לא כחג מתן תורה, אלה כחג הביכורים: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה, לַיהוָה.... מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים--סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה: בִּכּוּרִים, לַיהוָה.
ובספר דברים פרשת "כי תבוא בה" מפורטת המצווה: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
איך נעזרים בתורה בחיי יום יום? זוכרים. זוכרים שפעם היינו עבדים, זוכרים שלא נהיינו בני חורין לבד, זוכרים שיש מי שעזר לנו בדרך, מי שליווה אותנו בתהליך השינוי שעשינו. זוכרים שעבדנו קשה כדי להגיע עד הלום, זוכרים שהפירות של עבודתנו הקשה הם לא רק שלנו. להיפך, את הפרי האדמה הראשון, שקצרנו בזיעת אפיים, אנחנו מקדישים לה'. מקדישים בשמחה ובתודה. זוכרים וזוכים: בנוסף לפירות עבודתנו אנחנו זוכים גם בענווה, בהכרת מקומנו, בשמחת קיומינו. ואני, שלא עובדת בשדה ולא קוצרת את החיטה- מהם הביכורים שלי? מהם פירות עבודתי? מה עלי להקדיש לאלוהי בתודה על הצלחתי? עבודתי היום היא תהליך ההתפתחות שלי, ופירות עבודתי הן ההבנות שלי. ימימה ממשילה את צמיחת ההבנות לצמיחת השתיל בטבע: " אותה העמקה אשר מבטיחה לכל נטיעה, לכל תוצאה להיות מתחזקת עוד. כי התחזקות זה כמו בטבע, לא שתיל מתנדנד ונופל, אלא לחזק אותו שיצמח ויתן את ענפיו מענפיה של ההבנה"
ההבנות שלי מביאות לי תוצאות, מביאות סדר חוזר: טוב לפני המיותר, הכרת מקומי לפני החסרת קיומי, ודאות במקום חוסר ודאות, שחרור במקום אחיזה, התקרבות במקום חסימה. הכרה לתוצאות הנבנות מאפשרת לי להכיר תודה למקום החדש, לתהליך שעברתי, מחזקת את הרצון להמשיך לעבוד ולהתפתח עוד. "תוצאות מדיוק ותבוא עוד תוצאה מדיוק והנה צמיחתה הדרגתית. נטעה, הצמיחה, ממתינה לצמיחת החלק, לא נאבקת עמו".
מה מכל זה אני מקדישה לאלוהי? אולי בראש ובראשונה את ההבנה שאני לא לבד. שיש לי, יש לי אלוהים, יש לי מקום, יש אפשרות לגדול ולצמוח, יש לי שפע, ארץ זבת חלב ודבש. מתכבדת ומודה להעניק לאלוהי את ההבנה הזאת, נפרדת ממנה בשמחה, שולחת אותה לדרכה. יודעת שפיניתי מקום לצמיחה של הבנה חדשה, להתחזקות נוספת, לקיץ מלא יבול.