צודקת

כמו כל אישה, המילים האהובות עלי הן: את צודקת. "את צודקת" נותנת לי גושפנקא. נותנת לי אישור. נותנת לי מקום, נותנת ביטחון. "צודקת" זה כמו הכתר של מלכת היופי, כמו הדרגות של הרב אלוף, כמו הגובה של שחקן הכדורסל. זה ברור ומוחלט ולא מוטל בספק. אז אני יכולה לצחוק על זה, להתלוצץ על זה, אפילו להתערב (ולנצח) על זה, אבל בסופו של יום, או של ויכוח, אני מטיבה את כתר הצודקת על ראשי ונאנחת אנחת רווחה. שוב אני צודקת. רק שלאחרונה משהו השתנה. לא שחלילה אני לא צודקת... אבל הצודקת הזו כבר לא מביאה לי נחמה. הצודקת לא עוזרת לי לנשום לרווחה, להיפך, היא גורמת לי חוסר שקט, כעס ומריבה. הרי אני צודקת, מה כל כך קשה להבין. ואם לאחרים קשה להבין למה זה כ"כ מכעיס אותי, צודקת שכמותי. ואתמול אחרי שיום שלם הסתובבתי כל כך צודקת, שמתי לב שהצודקת מאד מכאיבה לי. היא קשה, היא דוקרת, היא מרחיקה. היא תוקעת אותי בעמדתי ולא מאפשרת לי גמישות. היא חוסמת לי את הקשב ומצרה את מבטי. כל שאני רואה ושומעת זה את עמדתי, הצודקת. כי צודקת זו מחשבה עמוסה, וכדרכה של מחשבה עמוסה היא מחלישה ולא מחזקת, היא מרחיקה ולא מקרבת, היא תוקעת ולא מקדמת. אז מה זה בכלל שווה להיות צודקת וכועסת? להיות צודקת ובודדה? להיות צודקת וסגורה? מה זה שווה להיות נעולה במרחב חונק ומתסכל? לא ממש שווה. ומה יקרה אם אחליף את צודקת לחושבת? למרגישה? אני חושבת ש... אני מרגישה עכשיו ש.... יש לי עדיין מקום, יש לי עדיין ביטחון, יש לי עדיין אישור לקיומי. אבל זה לא אישור מגביל, לא אישור כוחני, לא אישור מרחיק. אני חושבת את מחשבותיי שמתחלפות להן, אני מרגישה את רגשותיי שגם הם עולים ויורדים, אני מתקדמת בחיי, ליד האחרים ולא נגדם. לפעמים יחד, לפעמים לחוד, לפעמים דומה, לפעמים שונה- אבל לא כדי לנצח, לא כדי להוכיח, כי אין מה להוכיח. החודש, חודש אלול, אני מבקשת את הקִרבה. מבקשת להחליף את הדחיה בהתקרבות, את הרצון להיות מושלמת ברצון להיות שלמה. ולכן, פה, קְבָל עם ופייסבוק, אני נפרדת בהתרגשות מהצודקת: צודקת יקרה, תודה על כל מה שעשית למעני עד כה: עזרת לי, תמכת בי, חיזקת אותי, נתת לי הרגשה נהדרת. באמת תודה על הכול. בלב רועד אני נפרדת ממך היום לטובת מרגישה, חושבת, ממתינה, מקשיבה. ראית מה זה, צריך ארבע כדי למלא את מקומך. אני בטוחה שתעשי שירות נהדר להרבה נשים ואנשים שצריכים אותך, בת ה17 שלי למשל משתמשת בך כל היום.. הפרידה ממך היא מה שמדויק לי עכשיו. אני מקווה שהיא תאפשר לי בשנה הבאה להיות יותר רכה, יותר בתנועה, יותר פתוחה, יותר קרובה. לא צודקת? היי שלום צודקת יקרה, ברוכה תהיי לומדת מדייקת. באהבה, סיגל.