פרשת צו - ערב פסח

השבת, ממש כמה שעות לפני שנחגוג את חג הפסח, אנחנו קוראים את פרשת צו, זו המשלימה את פרשת ויקרא ועוסקת גם היא בדיני העבודה, פירוט קורבנות ודרך הקרבתן ע"י הכהן הגדול.

הפרשנים עוסקים בחשיבותם של כל הדינים האלה, במיוחד אלפי שנים אחרי שחרב בית המקדש ועבודת האלוהים נמשכת ע"י תפילה. ישעיהו ליבוביץ בספרו שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע מביא את הפרשנות התומכת ברעיון שהקורבן מיועד לאדם, להביע את התקרבותו אל אלוהיו ולא מיועד עבור האלוהים כלל. את ההתקרבות הזו ניתן וראוי היום להחליף בתפילה, בלימוד ובצדקה.

הערב אנחנו נתכנס כולנו לשולחן ליל הסדר ונערוך טקס שהומצא לפני אלפיים שנה, לאחר שנחרב בית המקדש השני ולא ניתן היה עוד להעלות את זבח הפסח.

אלפיים שנה אחרי יושבים יהודים וקוראים את אותם פסוקים, מצטטים את אותם חכמים אוכלים את אותם מאכלים: מצה ויין.

למה? באיזה אופן הטקס הזה רלוונטי היום לחיינו אנו? אני מוצאת שהוא רלוונטי באותו אופן שפרשת צו רלוונטית. כדי לזכור וללמוד כל שנה מחדש מהי התקרבות, מהי נתינה מתוך אהבה ואיך משתחררים.

פעם, בימי המקרא, עלתה כל המשפחה לירושלים בחג הפסח והביאה זבח פסח: פר או כבש או יונה או סולת בלולה בשמן. הם הביאו את הטוב ביותר שהיה להם ונתנו אותו לכהן, הם הסכימו לוותר על משהו שחשוב להם כדי להיות בשירות, בקרבה, בנתינה למי שהם אוהבים, לקב"ה.

גם אנחנו "עולים" בערב פסח. מי לסבתא, מי לדודה, מי לחברים או לשכנים. עולים ומקריבים.

מה אנחנו מקריבים, על מה אנחנו מוותרים? בכל ליל סדר יש גם ויתור:

יכול להיות שאקריב את הנוחות שלי, כי יותר נוח לי בבית שלי. או אולי את ההרגלים שלי, את הזכרונות שלי כי אצלנו בבית נהגו אחרת. אולי אצטרך להקריב את האינדבידואליזם שלי, כי למי יש סבלנות לחכות עד שהדוד יסיים לקרוא ולהסביר את ההגדה, או אולי את הפנטזיה שלי, כי דמיינתי את הערב הזה בלי המריבות של הילדים. ואולי יש עוד דברים שאוותר עליהם, אולי אני מעדיפה אוכל אחר, אולי אני מעדיפה לאכול יותר מוקדם, אולי אני מעדיפה לא לבלות שעתיים בכביש או להתארח שלושה ימים אצל משפחה אחרת.

אני לא חייבת לוותר על כל הדברים האלה, אני בוחרת לוותר עליהם, אפילו לוותר בשמחה. למען ההתקרבות, למען האהבה, למען שרשרת הדורות, למען המסורת, למען הזיכרון הקולקטיבי שלנו, למען ההמשכיות בדורות הבאים.

ליל הסדר מלמד אותי להשתחרר מכל מה חשוב לי ולהתחבר למה שחשוב לי באמת. לאהבה, למשפחה, לסיפור שלנו, לאלוהים שלי.

אני מאחלת לכולנו, בכל הרכב שנהיה בו, בכל מקום שנהיה בו, שנזכור שאנחנו שותפים במלאכת החיבור של העם היהודי. שנהיה בעשיה טובה, בלב פתוח ובשמחה, כי לא בכל ערב אנחנו יוצאים ממצרים.

שבת שלום וחג שמח