השבוע אנחנו קוראים את פרשת אמֹֹֹור, פרשת המועדים. בפרשה זו ה' מוסר למשה ולכהנים את כל מועדי ישראל של לוח השנה העברי. החל מיום השבת, דרך החג הראשון - פסח, שבועות ועד לחג סוכות.
בתוך מצוות מועדי ישראל מצויינים גם הימים שאנו נמצאים בהם עתה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. ימי ספירת העומר.
ספירת העומר הוא מועד מיוחד מאד. לא מדובר ביום אחד או אפילו בשבוע ימים. לא מדובר בהשבתת המלאכה או בהבאת קורבן. מדובר בשבעה שבועות, 49 יום, שאותם צריך לספור. זו המצווה. לספור את הימים מפסח עד שבועות, מזמן היציאה מעול העבדות ועד לזמן קבלת לוחות הברית, קבלה של עול מצוות. הספירה, בניגוד לטבלת יאוש שגם בה אנחנו סופרים ימים, הולכת וגדלה, בכל יום מוסיפים לספירה ולא מחסירים. מה מטרת הספירה?
אנחנו סופרים את מספר הימים שאנחנו בני חורין, כמו מכור לשעבר שסופר שהוא כבר שלושים יום משוחרר מהעבדות שלו להתמכרות. מתוך הודיה גדולה מוסיפים עוד יום למספר הנפלא של ימי השחרור שלנו, ובאותה נשימה גם זוכרים שהעבדות היתה שם, שלא כל כך מזמן היינו שקועים בה וצריך להיזהר לא ליפול אליה בחזרה.
ימי הספירה הם גם הימים שמקרבים אותנו אל הטקס המשמעותי ביותר שלנו כעם: מעמד הר סיני. אלו ימים בהם כל אחד מאיתנו כיחיד וכולנו כעם נדרשים לעבור טרנספורמציה: מהתנהלות של עבד להתנהלות של נבחר. בכל יום אנחנו מוזמנים להשיל עוד שכבה של פחד, ייאוש, דיכאון, צמצום, ולפתח שכבה חדשה של אמונה, שמחה, כוח, זהות. כל יום כזה נספר, לכל יום יש משמעות. בעיני זה פשוט נפלא שבמסגרת מצוות המועדים נקבע בלוח השנה העברי זמן מיוחד לגדילה והשתפרות. שבעה שבועות בהם המטרה שלנו היא להביט לתוך עצמנו ולתקן את המעצורים בתוכנו, את החסימות שמקשות על התקרבות לעצמי ולמצוותי.
קשה להתעלם מהתקופה ההיסטורית שאנו חיים בה שמזמנת לנו דבר דומה. ספירת הימים שאחרי הסגר מזמינה אותי לראות איך אני יכולה לחיות נכון יותר, משוחרר יותר, מחובר יותר לא כדי להגיע למה שהיה (תקופת העבדות), אלא כדי להגיע להר סיני, למקום חדש מבחינה רוחנית ונפשית, מקום שיעזור לי להיות מוכנה לקבל מצווה חדשה. > "היום תשעה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות ויום אחד לעומר"
שבת שלום