עשרת ימי תודה

עשרה הימים שבין ערב יום השואה ליום העצמאות הם ימים של כאב, צער ושכול. אנחנו מוזמנות ומוזמנים להכניס לימים אלה את אורה של התודה, לראות את הטוב שבחיינו ואת אלה שתורמים טוב לחיינו ולומר להם תודה. בעשרת הימים הבאים, אני אשתף מדי יום בתודה שלי, גם אתם מוזמנים ומוזמנות לשתף בתודה שלכם ולהגדיל את מעגל המודים.

היום הראשון- תודה למצילים בערב יום השואה אני אומרת תודה לאלפי האנשים המצילים, המחביאים, המסתירים, המסייעים ליהודים בזמן החשוך של שואת יהודי אירופה וצפון אפריקה. כמו אורות מהבהבים הם האירו בתוך החושך הגדול של מכונת הרצח הנאצית ושל אדישות האוכלוסיה הכללית. אני אומרת תודה למיעוט קטן של אנשים אשר אזרו אומץ יוצא דופן על מנת לשמור על ערכי המוסר שלהם, על האנושיות, ועל מה שהיה נכון בעניהם. אף אחד מהם לא תכנן להיות "חסיד אומות עולם", אף אחד מהם לא חשב שיסכן את חייו וחיי משפחתו, עד שהגיע הרגע, עד שנשמעה בקשת העזרה, עד שעמד לפניהם אדם רדוף והם נתנו לו מחסה, במחיר סיכון חייהם וחיי משפחתם. היום אני אומרת תודה באופן מיוחד למשפחת דרנט, מכפר קטן בהולנד. משפחת איכרים שפתחה את דלתה לגבר אחד שביקש להסתתר ואז קיבלו גם את אשתו וילדיו, את אחיו ומשפחתו, את אחיניו וקרובי משפחה אחרים. 13 איש התחבאו בחדר הקטן במשך שנתיים, 13 איש קיבלו את חייהם במתנה. על האומץ, על הגבורה, על המסירות, על האמונה, על האהבה, אני אומרת היום תודה.

היום השני- תודה על הקהילה.

קהילה, מה היא בשבילך? פעם חשבתי שקהילה זה דבר מצמצם, שמכריח אותך להיות כמו כולם, ללבוש את החולצה של הקורס או השכבה, ללכת במסלול שנקבע מראש.

פעם לא הכרתי קהילה שמתאימה לי.

היום אני גאה להיות חלק מקהילה, מכמה קהילות: קהילת ואהבת בזכרון יעקב, קהילת מדריכות ימימה, קהילת המתעמלות של נגה, קהילת בנימינה.

כל קהילה מהקהילות האלה נותנת לי תחושה של שייכות, של משמעות, של ביטחון, של מקום להיות אני.

כי קהילה שמתאימה לי, בניגוד למה שחשבתי בעבר, היא קהילה שמאפשרת, שעוזרת לי להתפתח, שמקנה לי אפשרות להביא את הטוב שלי לעולם.

אתמול, בערב יום השואה דיברנו על משפחה אחת שהצילה 15 אנשים. הם לא היו יכולים לעשות זאת לבדם, גם להם היתה קהילה שתמכה, עזרה ונתנה: האופה, האיכר, השכן, הרופא. בעזרתם התרחש החסד המופלא הזה.

אז היום אני אומרת תודה לקהילה, זו שפותחת את ליבה, זו שנותנת בשפע ומקבלת באהבה. זו שאיתה אני לומדת ומלמדת, זו שמשמשת לי בית מחוץ לבית.

מהי הקהילה שלך?

היום השלישי - תודה לעושים במלאכה.

אני הולכת ברחובות ישובי, הקישוטים ליום העצמאות תלויים ומתנופפים ברוח. איך הגיעו לשם? אתמול הם לא היו.

אני ניגשת למדפי הסופר המלאים הכל טוב, אף פעם הם לא מתרוקנים, תמיד מחכים לי כל המוצרים. מי ממלא אותם?

היום אני אומרת תודה לעושים במלאכה. בשקט, בצנעה, בלי תארים, בלי כותרות.

"אני פועלת פשוטה" אמרה מורתי הרוחנית, ימימה אביטל.

אני מודה לכל הפועלות והפועלים הפשוטים שמיטיבים עם חיי, הלוואי ואדע להיות טובה בפשטות כמוהם.

היום הרביעי - תודה על השבת.

איך היתה השבת שלך? מה עשית?

מה שזה לא יהיה זה כנראה היה שונה מכל יום אחר. הארוחות שונות, האנשים אותם פוגשים אחרים, היום עובר בדרך שונה.

שבת- המתנה של העם היהודי לעולם.

מתנת הקב"ה לעמו.

היום אני אומרת תודה ליום שמכריח אותי לעצור, לפעול אחרת, לתכנן אחרת

לאחרונה נפרדתי בשבת מהאינטרנט ומהמסכים. לפעמים זה מאתגר, כמו בכל גמילה מהתמכרות, אבל רוב הזמן אני מחכה לזמן הזה, הזמן שההודעות, הפוסטים והחדשות לא מנהלים אותי וקצת מתקשה לחזור בחזרה בסופה של השבת.

תודה לשבת- השקט שבתוך העשיה

היום החמישי - תודה על הנהנתנות.

אני מאד אוהבת שיעורים רוחניים, להעמיק ולהגדיל את גבולות התודעה.

אני מאד אוהבת להיות מדויקת עם עצמי ועם הגוף שלי, עם השנים שעוברות זה אומר להיפרד מכל מיני מנהגים ומאכלים.

ולפעמים אני פשוט אוהבת להתמסר להנאה גשמית, בסיסית, מתוקה ורכה.

היום אני אומרת תודה לנהנתנות, ליכולת להינות ולהתמסר בלי נקיפות מצפון. ליכולת שמזכירה לי שאני בת אדם בעלת מאוויים וחשקים, ליכולת לחוות את החיים על כל קשת החוויות והטעמים שהם מציגים.

כמה נעים להיות שם, במקום המשוחרר הזה, משוחרר מאיסורים ומצוויים, ממה בריא, מה נכון ומה מתאים לאשה בגילי.

פשוט להיות ולהינות, וממחר- נראה מה נעשה...

היום השישי - תודה על האדיבות

תודה לנהג שעצר לי במעבר החציה עוד לפני שהגעתי למעבר עצמו,

תודה לקונה בסופר שנתנה לי לעבור לפניה בקופה כי הייתי רק עם שני מוצרים.

תודה למוכרת בחנות ספרים שהראתה לי בדיוק איפה הספר שחיפשתי ולא אמרה לי: זה שם..

תודה לבעלי שדאג למלא את מיכל הדלק לפני שאני לקחתי את האוטו.

אדיבות. היא לא חיונית לחיים כמו בטיחות או אחריות. היא תוספת נחמדה ומרחיבת לב, היא כמו השמן שמרכך את תנועת גלגלי החיים.

לענות להודעה שנשלחה אליך, להחזיק את הדלת כדי לאפשר למישהו לעבור, להציע כוס מים או קפה לבעל מקצוע שעובד אצלך, דברים פעוטים שמייפים את החיים.

תודה לכל המעשים האדיבים שפגשתי היום, שימחתם אותי מאד.

היום השביעי - תודה לבריאות שלנו

השנה פגשנו את נושא הבריאות בכל עוצמתו. המגפה העולמית גבתה וממשיכה לגבות קורבנות ומולה, אנשי מערכת הבריאות שנלחמו בה מלחמת עולם, והצילו רבבות, וגם ילדו תינוקות. שלושה מהם ידליקו משואה מחר בערב.

בריאות היא עולם של רפואה, אך גם של ריפוי. ריפוי מתוך הסתכלות הוליסטית, ריפוי מתוך התייחסות לנפש האדם, ריפוי מתוך חיזוק הגוף שלנו ע"י התעמלות ותזונה נכונה, ריפוי ע"י הכרת עצמי ונתינת הטוב לעצמי.

היום, א' אייר, חודש הבריאות, אני אומרת תודה לצוותים הרפואיים המסורים שרואים בטיפול זכות וגם חובה, אני אומרת תודה לכל המרפאות והמרפאים ברפואה משלימה, מחזקת ומרגיעה. אני אומרת תודה לגוף שלי שיודע להגיד לי מתי אני מגזימה ומתי כדאי שאתחיל לתת לו מה שהוא צריך ותודה לנפש שלי שלומדת להתרפא ולהתחזק משנה לשנה.

היום השמיני - תודה לחיילות ולחיילי צה"ל

בגיל 18 מחליף הנוער בישראל את הג'ינס והכפכפים, את בגד הים והתלתלים הפזורים במדים. הוא מחליף את האוכל של אמא במטבח הצבאי ואת שעות השינה הבלתי נגמרות בלו"ז קשוח ובשמירות בלילות.

בגיל 18 הנערה בישראל הופכת לחיילת. הנער הופך חיל. זו חוויה מכוננת ומעצבת, לא פשוטה ולפעמים מכאיבה.

הם מתמודדים עם מצבים מורכבים, החלטות קשות וחוויות מתסכלות. לפעמים החוויות נשארות במסגרת השירות, פעמים רבות הם סוחבים אותם לכל החיים.

אני עדיין זוכרת את סטירת הלחי שחטפתי בטירונות מחיילת עצבנית לפני יותר מ30 שנה, ולהבדיל, כולנו הזדעזענו אתמול מהידיעה על איציק סעידיאן, הלום קרב שהצית את עצמו.

למרות זאת, עם זאת, הם נותנים את הזמן, הנשמה, החוכמה והיכולת שלהם למען המדינה בה גדלו. דבר שלא קיים בשום מדינה בעולם.

אז היום, בהצדעה, אני אומרת תודה גדולה לנוער הכי טוב בעולם, לחיילים שלנו.

היום התשיעי/ עשירי השנה ה' באייר יוצא ביום שבת ולכן יום העצמאות הוקדם, אבל זו לא סיבה לוותר על יום תודה, אז היום תודה כפולה. תודה לכל מי שעשה עליה. אני צברית, נולדתי בארץ, התחנכתי בעברית, התאהבתי בעברית, גידלתי ילדים בעברית. אני מעריצה את הנשים והגברים, המשפחות והבודדים שבחרו להחיליף מדינה, תרבות, משפחה ושפה ולבוא אל הארץ שלנו. עם האותיות המשונות, השפה הקשה, התרבות הלחוצה והנימוס, שלא ממש קיים. מאז הקמת המדינה עלו לישראל יותר משלושה מליון אנשים. שליש מהמדינה שלנו הם אנשים שבחרו בנו, שעבדו ועובדים קשה להשתלב, להשתייך לבנות איתנו את הארץ שלנו. היום אני מודה להם על הבחירה, על העשיה ועל ההתמודדות היומיומית. אתם עושים אותנו חזקים יותר, מגוונים יותר, מעניינים יותר.

ותודה אחרונה שאי אפשר בלעדיה, כל שנה מחדש תודה למדינת ישראל. עשרה ימים זה לא הרבה כדי למנות את כל התודות, ובתודה האחרונה אני כוללת את כל התודות שלא ציינתי. תודה למדינה שלי שבה נכתבים שירים ישראליים נהדרים, שבה אני יכולה לכתוב וללמד יומיום בשפת הקודש, שבה החגים שלי הם של כולם, ושהתרבות שלי היא של כולם. תודה שזכיתי בחיי להיות חלק מהתגשמות הנס הזה שנקרא- להיות עם חופשי בארצנו. נכון, לא קל פה, מעצבן פה, צפוף פה וחם פה. נכון שאנחנו רבים וצועקים ולפעמים מיואשים. בטח שלא מושלם, אבל אני בוחרת בלא מושלם הזה על פני כל מקום בעולם.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קׇדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ.

תודה שקראתם אותי, חג עצמאות שמח