היום הוא יום המעשים הטובים, לפני שבוע היה יום האשה, לפני כן יום המשפחה, קודם היה יום האהבה, ויום פורים ויום שבת, מתי בכלל יש יום שאין לו תואר? מתי יהיה לנו סתם יום של חול?
מתגעגעת לסתם יום של חול עם בוקר כחול, בלי חג ומחול, בלי חצוצרות ותוף.
יש הרגשה שיום בלי הפקה הוא לא יום, יום שאין לו כותרת אין לו משמעות, יום בלי פרוייקט לא נחשב. יום לא יכול להיות סתם יום שגרתי.
אני דווקא אוהבת אותם, את ימי השגרה. תגידו, בחורה משעממת, תחשבו- בחורה כבדה. יכול להיות, אבל בעיקר אני מבינה שאני בחורה שאוהבת שקט.
בתוך השקט הזה, בתוך השגרה שלי, יש מקום לכל הימים המיוחדים בשנה.
בכל קבוצה שאני מלמדת אני חוגגת את יום האשה, בכל נשיקת בוקר טוב לבני משפחתי אני חוגגת את יום האהבה, בכל מנוחת צהרים אני עושה לי שבת קטנה, ובכל הסכמה לזולת אני מציינת את יום המעשים הטובים.
אני אוהבת אותם את ימי השגרה כי אני יכולה להיות בהם כל מה שאני רוצה להיות, כל מה שמתאים לי באותו יום. בכל יום של שגרה אני יכולה לברוא לי מציאות שלמה. דווקא בשגרה יש לי מרחב שלם של אפשרויות: אפשרות להתחדשות, אפשרות להִשְתָנוּת, אפשרות להתחזקות ואפשרות להתרפאוּת.
בימים האלה, בהם הניצנים נראים בארץ, בהם הפרחים נותנים ריחם, אני חווה בעוצמה את כוחה של ההתחדשות. אף עץ לא שינה קריירה, אף ערוגה לא קיבלה תוכנית טלויזיה ובכל זאת הם פורצים במלוא כוחם, במלוא חיותם ומלבלבים במלוא יופיים. והם מזמינים אותי להצטרף אליהם,
הם מזמינים אותי להתחדש בדרך ההסתכלות שלי על הפעילות היומיומית, להתחדש בדרך ההקשבה שלי לבני ביתי, לחדש את הרגש שלי כלפי הנקרא בדרכי. דווקא בימי השגרה אני מוזמנת ליצור לעצמי מרחב חדש. מרחב שמחובר למציאות חיי, שמחובר לעשיה היומיומית שלי. אני מוזמנת
להתחבר לכוח החיים שנמצא תמיד, בכל רגע ובכל שעה ולהביא לחיי צמיחה וריפוי.
"יום של אושר עד דמעות
על לחיי האמהות
המפזמות בגנים שירי חיבה.
כי עדיין קיימים
בעולם הזה ימים
שצוחקים בם, פשוט ללא סיבה. " (יוסי גמזו)
שיהיה סתם יום של חול שמח לכולם