בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
חג סוכות הגיע ואיתו מצוות הישיבה בסוכה. נהוג לומר, שהישיבה בסוכה שהיא מבנה ארעי, באה להזכיר לנו את הארעיות בחיים, שחרור מהגשמי, הקבוע, המקבע, מהבעלות על רכוש. הסוכה מזכירה לנו שניתן גם לחיות במבנה קל, המתפרק בקלות, רגע הוא כאן אח"כ נעלם. כפי שכתוב במגילת קהלת אותה קוראים בחג: "הבל הבלים הכל הבל". ואני קוראת את הפסוק מספר ויקרא ומתעכבת על חלקו השני: בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם
יציאת מצרים. האירוע המיתולוגי הגדול ביותר של עם ישראל. אלפי אנשים עוזבים את חיי העבדות המאורגנים והבטוחים ויוצאים למדבר. ומה יש במדבר? רק חול וחול. ושמש קופחת. והנה, בתוך השממה הצהובה הזו, נמצאו לבני ישראל סוכות. מקום מוצל. מקום מנוחה. מה עושות הסוכות באמצע המדבר? איך הגיעו לשם? כל כך הרבה סוכות לאלפי בני אדם, לאורך כל המסלול... לה' אלוהינו הפתרונים. אני בוחרת לראות את מצוות הישיבה בסוכה כתזכורת לניסים שיכולים לקרות בחיינו, דווקא בתקופות הכי יבשות, הכי צחיחות, אלה שבהם לא רואים את הסוף. הנה מופיעה לה סוכה. אפשר לנוח. ומהי הסוכה? הסוכה היא מבנה. נייד, קל, משתנה, לא נצחי. אבל בהחלט מבנה. שעומד יציב, ונושא סכך ומספק בטחון, הגנה ומקום. מזכיר לי מאד את המושג "מבנה" של ימימה אביטל: אנחנו נושאות מבנה. מבנה הוא התמיכה הפנימית שלי, מה שמייצב אותי, מחזיק אותי, מגדיר אותי. המבנה שלי בנוי מהָבָנות. צעד אחר צעד, אני אוספת, הבנה אחר הבנה (בחג האסיף..) ומהן אני בונה את המבנה שלי. למשל:ההבנה שלא הכול תלוי בי (משחררת מדרישה עצמית), ההבנה שיש מקום גם לאמת שלי וגם לאמת של השני (משחררת ממלחמת כוח), ההבנה שתוקפנות היא לא הגנה טובה בכלל (משחררת מהדריכות והמתח), ההבנה שכשהלב שלי פתוח יש אפשרות להרבה אור טוב להיכנס (משחררת הרבה חושך). ככל שאשתמש יותר בהבנות שלי, בדיוק שלי, כך המבנה הפנימי שלי יהיה יותר מאורגן, יותר חזק, יותר בהיר, מעמיק ויציב. ועם זאת הוא מבנה קל, המשתנה בקלות, נפרד מהבנות ישנות, פתוח לקבל הבנות חדשות, מתאים עצמו למציאות משתנה, מבנה שמספק לי הכרה ביכולתי, בטחון בכוחי ומקום ראוי לעצמי.
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים ימימה שואלת: "שבוע נראה הרבה זמן או מעט זמן?" ועונה: "שבוע נראה הרבה זמן ולפעמים מעט זמן. שבוע זה די זמן כדי לבנות משהו ברור." יש לנו שבוע, ועוד שבוע ועוד שבוע וחיים שלמים. כדי לבנות לעצמנו מבנה המתוחם בטוב, המשחרר את המיותר, מבנה שמהווה בית פנימי מחבק ואוהב. חג שמח.