ניצוצות

ניצוצות

אומרים שמעט מהאור מגרש הרבה מהחושך, זה בתנאי שאת רואה אותו, רואה את האור. בתוך החשכה הכללית, בתוך האפלה שמסביב, בתוך האין הגדול קיימים תמיד ניצוצות, אבל לפעמים העיניים עצומות, או מרותקות לאזור חשוך או שוכחות להתבונן מסביב ואז הניצוצות אובדים בתוך החשכה. החשכה הזאת עוטפת הכל, את מה שיהיה, את מה שהיה ואת מה שעכשיו, וממנה לא תבוא התשובה וגם לא הישועה, ממנה רק מגיע כאב ועצב וחדלון. מה יעזור לי למצוא את הניצוץ, את האור שיזיז קצת את החושך? אני מחפשת תשובה. כשאני לא יודעת את התשובה, אני מנסה לשאול שאלה: איזה דבר טוב אחד זיהית היום? איזה מעשה טוב אחד למען עצמך עשית היום? איפה היה לך רגע של שקט? מתי נשמת לרווחה?

השאלות האלה הן כמו חכה, הן עוזרות לתפוס את הרגע, את הטוב שהבליח ונעלם, את הרגע הזה שפתאום הכל היה בסדר. השאלות האלה מדליקות אור קטן, את אור הלב, את שמחת הלב. יש מקומות חשוכים בחיינו, לפעמים מהעבר, לפעמים מחוויות קשות בהווה. יש דאגות, יש אכזבות, יש כשלונות. הם יכולים לתפוס את כל הבמה ואז קשה מאד להמשיך בהצגה, אבל הם יכולים להיות רק שחקי משנה. שחקני משנה לכוכבים הראשיים, לניצוצות האור: לרגע של הבנה, להזדמנות של שמחה, לצחוק שמצאתי בתוכי, למקום בטוח שיצרתי לעצמי. אלה השחקנים הראשיים, גם אם לפעמים התפקיד שלהם קטן. בראש חודש כסלו אני מזכירה לעצמי את הניצוצות הקיימים, גם אם נסתרים. לא לשכוח אותם, לחפשם, להתחבר אליהם, לחבר בינהם. "צריך להתחיל לשקול לאור חנוכה לעשות מאמץ גדול להביא אור לעצמכן" אומרת ימימה. אני מאמצת את עיני למצוא את הניצוצות, לגרש את החושך מהנפש.

חודש טוב ומואר.